א'
מכורבלים על מחצלת.
שמש נעימה.
אני משנה משכיבה על הצד אל הבטן.
ואתה מטפס מעלי. נשכב עלי כולך.
עוטף.
חיבוק בלי להפעיל מאמץ.
אתה שוקע עוד אל תוכי. מרפה שרירים.
אני מקבלת אותך צמוד ככל הניתן.
נושמת עמוק, אבל לאט, לא לתת לך תחושה שלא נח לי.
טוב לי.
נעים לי שאתה מונח עלי.
נעים לי שאתה מועך אותי.
נעים לי סנכרון הנשימות שלנו.
כולי גוף, וחיבוק, ורוך, ושלווה.
גורה קטנה מחובקת.
חרחור נמנומי קטן מסמן כמה שאתה נינוח. (חירנום? נימחור?)
וזה כל מה שאני רוצה בשבילך.
לתת לך את המקום הזה, שמאפשר לך לנקות את הראש.
את המקום הזה, שמאפשר לך לשכוח את כל מה שמחכה לך מחוץ לבועה שלנו,
את כל הספקות, וסימני השאלה והתכנונים…
הגוף שלי מרגיש אותך קרוב כל כך.
משקל הגוף מחדיר אותך אנרגטית לתוך שלי.
גוף אחד נושם.
אני סורקת את הגוף הזה.
כשמגיעה לבין הרגליים עובר בהן רעד.
הרעד הזה מעיר אותך (החירנום כבר הפך לשינה של ממש…) ואתה נצמד חזק. שולח יד. מלטף.
********
ב'
מכורבלים על מחצלת.
עברנו לצל.
היד שלך נשלחת לראש שלי. עוטפת ואוחזת אותו ברוך.
אני עוצמת עיניים ונעלמת לתוך המגע שלך.
היא גולשת מהלחי אל הכתף, ואל החזה.
מורידה חולצה.
מוצאת פטמה. ועוד אחת.
מלטפת עד שאני רועדת.
צובטת עד שאני נמתחת וגונחת.
אתה מעמיד אותי על ארבע.
מלטף את כולי עד שהכל רטוב ומשתוקק.
פותח את המכנסיים ושולח אותי למטה.
אני עוטפת אותו בשפתיים שלי.
הוא חם. ורך. ונעים. הסוכריה על מקל שלי.
אני משאירה את הפה פתוח רק קצת, שיתן לי אפשרות לרפרף עליו מספיק מקרוב כדי שיהיה נעים, ומספיק מרחוק כדי שאוכל לנוע לאורכו שוב ושוב שוב, וכדי שכל הרוק יציף את הזירה, ירטיב, יחמם, יעשה נעים…
אתה נותן לי לשחק איתו. לינוק אותו. לרפרף עליו. ללקק את כיפתו…
ואז מוריד אותי חזק, חודר לעומק הגרון, עד שאני משתנקת…
עוד רגע אחד קטן ואני מרגישה שתיכף הכל יפתח, ואני אציף אותנו בנוזלים.
מסדרת מיד את מנח הגוף שלי, שלא ארטיב לך את המכנסיים, וממשיכה.
רגע לפני שאני מרגישה שזה יותר מדי אני מתנתקת, מסתובבת עם הפנים מחוץ למחצלת, כדי שלא יפלט לי דבר עליה.
אתה לא נותן לי את ההפסקה הזאת, ומיד מפשק את הרגליים שלי וחודר אלי. חזק.
התגעגעתי אליך בתוכי.
התגעגעתי לזין שלך.
עמוק בי.
מגיע למקומות האפלים ביותר שלי. למקומות הסמויים.
אלו ששמורים רק לך. ולו.
"תודה אבונא, שאתה מזיין אותי, תודה אבונא שאתה מזיין אותי, תודה אבונא שאתה מזיין אותי",
מה שאתה שומע הן הנהמות שלי, היללות שלי, אבל תפילת ההודיה הזו בוערת בי.
אתה יוצא, וחוזר לזיין לי את הגרון.
הפעם מרגישה שרוצה ללכת יותר רחוק.
רגע לפני שהכל מתפרץ, אני מורידה מהר את המכנסיים שלי, כי יודעת שאחרת ארטיב אותם, וחוזרת אל הזין שלך. מרשה לעצמי להכניס אותו עמוק.
גם כשרפלקס ההקאה מסמן לי שהוא מגיע.
אתה אוחז את הראש שלי חזק. ואני נותנת לכל זה להציף, לתחושה, לרוק, לקיא, להכל.
רוצה לתת לך גם את זה. לתת לך גם את החלקים הפרימיטיביים האלה.
להפקיד בידיך את הכבוד העצמי שלי.
להיות כלום.
רק שימושית.
שניה אחרי שזה עולה אני מתנתקת, ואתה שב אל החור הפעור שלי ומזיין בקצבים משתנים, מחזיק אותי על הקצה, רועדת, מתחננת עם הגוף, אוחזת בשני אגרופים קפוצים בעשב שמתחתי כמו זר פרחים חגיגי.
עפה תחתיך.
כולי גוף, ורוק סמיך, ושיער סתור, מבט מעורפל, בוץ יבש, ונהמות עונג, ונשימות עונג, ואיתך.
כל כך כל כך איתך.
חיה פראית.
תחתיך.
אחרי הכל מצאתי את עצמי מכורבלת בך,
רועדת מעונג בלי יכולת לעצור.
נושמת. מחובקת. מחבקת.
יודעת שהלב של שנינו מחייך עכשיו מאד.
רגע לפני שחוזרים לרצינות התהומית של החיים, נתנו לעצמנו את האפשרות לנסוק.
וזה כל מה שאני רוצה בשבילך.
לתת לך את המקום הזה, שמאפשר לך להתפרע. לקחת את מה שאתה כל כך רוצה, ולהרגיש שזה לגיטימי. שזה נכון. שזה אמיתי. וטוב.
שיש לך מי שנותנת לך הכל.
נותנת לך את המקום הזה, שמאפשר לך לשכוח את כל מה שמקובל או הגיוני.
את כל המסגרות והמשוואות והמחויבויות…
הגוף שלי רועד תחתיך.
אתה חודר אלי. לגוף. ולנפש.
שני מופרעים.
גוף אחד נושם.
************
ג'
אבונא.
אני שלך.

