לא! אני לא! מוכן לגלח את הזקן כי את חושבת שזה "יהיה יפה" לי.
לא! אני לא! אגלח את החזה כי את "אוהבת חלק".
לא! אני לא! התחיל להתאמן ולפתח שרירים כי את רוצה "להרגיש מוגנת".
ולא! אני לא! מתכוון להשמין כי את אוהבת "שובי-דובי", או להרזות כי את חשה שאני "כבד מדי".
לא! אני לא! העשה קעקוע של השם שלך על הזרוע שלי כי לדעתך, זאת "ההוכחה" לאהבתי אליך.
לא! אני לא! רוצה לעשות ניתוח לייזר בעיניים כי את לא? אוהבת את המשקפיים שלי.
לא! אני לא! אלך לטיפול פסיכולוגי או זוגי על הנושא: "מדוע אני לא! עושה מה שאת רוצה?". כי אני פשוט לא! מרגיש רע כשאני אומר לך לא! מכאן, שאין "מצוקה" שאני צריך לטפל בה... אולי את...
ולא! אני לא! הענוד לך טבעת על האצבע. ולא! להשתעבדות ולעבודה כל חיים כדי לשלם ולהגשים את חלומות הווילה-וולוו-וואיי-פיי, משכנתה, תכשיטים, חופשות בחו"ל, ובהמשך מזונות, אוברדרפט והחובות שיש לך.
לא! אני לא! העבוד 12 שעות ביום כשאת תבלי לך כמו פרינססה ותבזבזי את הכסף שאני ירקתי דם בשבילו. ובמקביל, כל הזמן תתלונני ותדרשי ותנדנדי לי לעוד ועוד, עד בלי די.
לא! אני לא! החתום על מסמך שמאפשר לך על פי האיפולסיביות ו"ברומטר האושר" שלך, לזרוק אותי מכל המדרגות ולקחת את כל מה שעבדתי עליו במשך שנים. לא! אתן לך את הכוח לקחת ממני ברגע לא רציונלי אחד את כבודי, מעמדי, ילדיי, נכסיי, הכנסותי, ממוני וכל מה שמגדיר אותי כגבר כי "משעמם לך ואת רוצה למצא את עצמך". תחסכי לי את הצורך בהכרות מוקדמת, כיוון שמצידי את יכולה להתחיל לחפש את עצמך כבר מעכשיו...
לא! אני לא! אכנע למניפולציות הקטנות אך העיקביות שלך של האשמות, בייושים וסחיטות ריגשיות, שתפקידן לעצב ולכייר אותי לרכיכה הנשלטת שאת רוצה שאהיה. אני לא! פלסטלינה.
ולא! אני לא! "קונה" כל מילה (או אף מילה) שיוצאת לך מהפה. לומדתי וחונכתי בכוח ובכאב שאני תמיד צריך לחפש את האינטרס האנוכי הניסתר שמתחבא בדברייך.
לא! אני לא! אקח אותך לאירועים שבהם ישנם בכירים ועשירים ממני, כיוון שאני לא! רוצה לגדל את הילדים של אותם בכירים. ואני לא! יכול לבטוח בך שתתגברי על נטייתך הטיבעית לחפש זרע "בכיר" יותר במיוחד בשנותייך הפוריות.
לא! אני לא! צריך ילדים. את יודעת? יש 7 מיליארד אנשים בעולם, אין סכנת הכחדה למין האנושי! ואת באמת חושבת שאני אפקיר את חינוך וגידול הילדים שלי (אם הם בכלל שלי...) בידייך? כמה חסר אחריות, רשלני, חסר לב ואכזר כלפי הילדים שלי אני יכול להיות?
ולא! אני לא! הולך לעבור סירוס כדי שאת תרדי מהגלולות למניעת הריון.
לא! אני לא! מתכנן לקצר את ימי על פני האדמה כדי שאת תהני מהממון שצברתי כל חיי.
לא! אני לא! מאמין ל"סיפור האהבה" שהוליווד מוכרת. התבגרתי והתפקחתי, "אהבה" זה טוב ל"סיפור" עם "סוף טוב", אבל כולנו יודעים שלחיים אין "סוף טוב". וחוץ מזה, אני לא! נותן לבית המרקחת שבמוח שלי לשלוט על החיים שלי.
ולא! אני לא! מפחד למות לבד. כיוון שעם הכסף שחסכתי כשלא! התחתנתי איתך, תמיד תהייה איזו אחות נחמדה שתהדס ליידי באחריתי. (עם תקוותה הנסתרת שהיא תקבל שורה בצוואה...)
לא! אני לא! מתכוון לוותר בשבילך על המקום שתפסתי בסירת ההצלה. ולטבוע למצולות כדי שאת תשרדי? למה? את שווא יותר ממני?
ולא! אני לא! הקריב או השחית את גופי, נפשי או חיי למענך. אפילו את החשבון של מה שאכלת במסעדה אני לא! מתכוון לשלם בשבילך, ואחרי שתתלבשי, את הדלת תסגרי מאחורייך, בלכתך... ולא! אל תתקשרי אליי, כי אם אי פעם אצטרך, אני כבר אתקשר אלייך...
האבירות מתה כשהשיוויון נולד.
ולא! אני לא! מתבייש, אני לא! מרגיש שום אשמה, גם לא! חרטה, צער או עצב, תחושת אובדן או אבל. גם את תקופת הכעס והזעם שבאה אחרי ההתפקחות מהאלילות הנשית וגם את הגמילה הקשה מהסגידה האוטומטית ל"רחם הזהב", כבר עברתי. השלמתי עם המציאות שהמערכת משוחדת ושהיא פועלת נגדי ושאני ברמת סיכון גבוהה בגלל זיכרותי. ועכשיו אני רק מנצל בזהירות ובחוכמה את היתרונות וההזדמנויות שהמציאות המוגבלת הזאת מאפשרת לי, וזאת תוך הקפדה שאף אחת מרשתות הפיתוי או מלכודות הדבש הרבות שמונחות לרגלי, לא תיסגר עליי לפתע ותתפוס אותי ואת חרותי.
ותודה לאמי, אחיותיי, סבתי ודודותיי כמו גם למחנכותיי, מורותיי ומדריכותיי (וגם לשולמית אלוני) וכמובן לכל הבנות התלמידות שלמדו וגדלו איתי מכיתה א'-יב' ולנשים שחלפו/ת ועברו/ת בחיי, ואשר כולן (כל אחת בדרכה) חשפו בפני את טבע האישה, הן לימדו וחינכו אותי, אם על ידי דוגמה וחיקוי ואם על ידי צפייה והתבוננות במנהגיהן, אורחותיהן, יחסייהן והתנהגותן שלהן הן, שהדבר היחיד והחשוב ביותר ביקום זה אני, ורק אני. (הנרקסיזם, האגוסנטריזם והאנוכיות בשילוש נשי מקודש).
וכך אני חי את חיי שלי. ("nothing to live or die for" ג'ון לנון). כרצוני, חופשי(זה לגמרי לבד..."), ללא תלות באיש/ה או מסגרת, ללא אחריות ודאגות לאף אחד/ת מלבדי (כי אף אחד/ת לא באמת הוכיח את עצמו להיות חשוב מספיק שאדאג לו/ה (אולי אחיין קרבי בצבא), ומְלַחֵכי פִּנכָּא, אוכלי חינם ו- gold diggers לא חסר...) ואינני חי עם הצורך בקבלת הסכמה ואישור של אחרים או של ה"חברה" לעצם קיומי, למעשיי ועסקיי. למשטרת המחשבות אין סוכנת חשאית קבועה שמחבלת ומרגלת אחרי אצלי בבית, ולכן המחשבות שלי רצות חופשי, ללא הגבלה, במלוא העוצמה, אין אונס! גיליתי שאת כל ההבנה והתמיכה הרגשית שאני צריך, אני מקבל בקלות בשהייה בחברותם של גברים. ואת הצרכים הפיזיים הזמניים, קל לי מאוד לספק כיוון שהפמיניזם המופקר פושה בכל, והמין זמין בכל פינת סמטה וקרן רחוב.
ותודה לפמיניזם המטורף שאיפשר לי גישה למבחר בילתי מוגבל של נשים נמהרות ואימפולסיביות, שנסחפות ברגע, מלאות תשוקה, תאווה, יצרייות ומינייות, בלי מחר. שמתנהלות ללא בושה, עקבות, מוסר או מצפון, הן לא מעונינות בקשר, מערכת יחסים והס מלהזכיר, מחויבות או מונוגמיה. הן אינן מתעניינות באיכות אלה בכמות, לא בערך אלה באורך (שזה סוג של איכות...כמותית...) וחוסכות לי את הצורך להעמיק ולחקור אותן מתחת לנומך פני השטח (ואלה הן בחורות שנחשבות "איכותיות" ו"משכילות", אך בפועל הן רדודות ו"קלות" שזה עלבון, זלזול וחוסר ערך למיניות הנשית). את זה אני כבר מזמן הבנתי, ולכן אני לוקח את מה שאני רוצה ומשאיר את מה שאני לא רוצה.
אך! שחרור הגבר! 50 שנה לאחר שהאישה "השתחררה" מינית ע"י הגלולה למניעת הריון והפמיניזם, הגברים סוף סוף הבינו מה המשמעות האמיתית של זה לגביהם (מכירת חיסול סיטונאית במחירי רצפה, כפל וטריפל מבצעים,הכל כולל וכל הקודם זוכה, אך גם למאחר יש מבחר חסר תקדים, אכול ככול יכולתך כי מחר תמות (ויפה שעה אחת קודם...) ועדיף ציפורה אחת ביד משתיים על העץ (ואפשר כמובן לתפס על העץ או לנער אותו ואז יהיה לך שלוש...), וכו'). והם מנצלים את זה עד תום, ובסופו של יום, עם כל הסיכון שבלהיות גבר, מי שמפסידות מכל הכיוונים והצדדים, הן הנשים שבאמת מאמינות שהפמיניזם היטיב ומיטיב איתן. שוטות, כסילות, טיפשות ותאוות בצע! נתנו לכן להאמין שאתן יכולות לקבל הכל ולא לתת דבר בתמורה, כאשר בפועל קיפלו אתכן כמו נייר אוריגמי, שיעבדו אתכן וחשפו את התאוותנות הטיבעית שלכן ל"הכל" ול"עוד" ואת מופקרותכן ללא בושה ולעיניי כל כדי להגשים זאת. ואנחנו הגברים לא פחות אשמים כיוון שאפשרנו ולא מנענו ממכן לעשות את זה.
ועכשיו כשה"שיוויון" שטף את העולם והסוציאליזם שולט במערב, והנשים הן חזקות ומוכשרות כמו גברים והן יכולות להציל את עצמן מעצמן בעצמן (כמו מרקל לדוגמה), נשאלת השאלה, בשביל מה צריך את האבירות? כמה נסיכות אמיתיות עוד יש בעולם? כמה מהן נמצאות במצוקה בכלל? האם באמת כדי להקריב את החיים ולמות בשבילן ולמענן? מה התרומה שהן הוסיפו לעולם שחייהן חשובים יותר מחיי שלי? אה, כבר יצאנו מהמאה ה-12 ואנחנו שוב במאה ה-21 ה"שיוויונית"? אם כך, למה ביום יום, גברים עדיין צריכים/נאלצים/מתנדבים להקריב את גופם ואת חייהם לחינם כדי להציל נשים... "רגילות"?
כי זה 2016?
אנושיות? חחח :), אנושיות זה רק כשנשים מעורבות וכשהן בסיכון. כשגברים בסיכון, אומרים להם "תתבגרו תתגברו", ואם הם לא "התבגרו התגברו" אז זו אשמתם ובעיה שלהם. לכן לא אכפת לי מנשים. כי כל העולם ואחותו החורגת דואגים לנשים נותנים להן תשומת לב ולוקחים עליהן אחריות. לעומת זאת, אכפת לי מגברים ובנים (ואינני הומו או פדופיל...) כיוון שאף אחד לא באמת אכפת לו מהם, והם צריכים ונאלצים לקחת אחריות על עצמם, לשלם על כך את המחיר ולהתמודד על הכל, לבד.
