חeם

מאחורי כל חוק יש אקדח.

אנו חיים במציאות שבה בית המשפט הגבוהה לצדק קבע שקיימת "אמת לשעתה", כלומר, האמת אינה אולטימטיבית, אחת ויחידה אלה שהיא יחסית, אמורפית, גמישה, אבסטרקטית, משתנה. במציאות כזאת לאמת אין משמעות והצדק העיוור הפך גם לחרש/אילם.

נשארנו עם החוק וכאן אנו חוזרים אל הכותרת "מאחורי כל חוק יש אקדח". בהסכם האזרחות הבילתי חתום שבין השילטון לאזרח, השילטון מחוקק חוקים וכופה אותם על האזרחים באמצעות מנגנוני השילטון ואיומי האקדח. האזרח מחוייב לציית לחוקי השילטון בגלל מורה האקדח, היה והאזרח ביצע מעשים שנוגדים את חוקי השילטון, השילטון עם האקדח יעניש אותו.

לשילטון יש אינטרס להישאר ולשמר את השילטון, וכאן נכנס המשחק של המקל והגזר - כמה חוקים ומנגנוני שילטון הציבור יהיה מוכן לסבול ולקבל? כיוון שלכולם ברור שחוקים הם מחסומים, מעצורים, בלמים וגבולות שמייצרים את דרכם החופשית של האזרחים, חודרים לפרטיותם ומצדיקים את התרחבותם המתמדת של מנגנוני השילטון כדי לפקח ולשטר את האזרחים.

עוד חוקים ותקנות = עוד התערבות שלטונית = פחות חופש אישי, פחות חירות.

היא לעולם לא שלך, זה רק תורך.

אותו החוק שמאחוריו יש את אקדח, קבע שאנחנו האזרחים, חופשיים לקום וללכת בכל רגע שרק נרצה מכל סיטואציה (כמעט), כלומר, לאף אחד אין רשות לכפות עלינו להישאר בסיטואציה שאינה רצוייה לנו, תמיד יש לנו את החופש לקום וללכת (כמובן שלא במהלך טיסה בגובה 35,000 רגל...).

החוק נתן ביטוי לחופש הזה על ידי יצירת "גירושין ללא עילה". כידוע בבית הדין הרבני יש צורך להוכיח עילה לגירושין - ניאוף, הזנחה או התעללות. וכך היה מאז ומעולם עד לחיקוק חוק הגרושין ללא עילה (שחיסל סופית את מוסד הנישואין), שמצידו הצדיק את הקמתו של בית המשפט למשפחה, על שופטותיו, רשמיותיו, קצרניותיו, סדרניותיו, שוטרותיו, עו"דיותיו, עו"סיותיו, משפחות אומנתיו וכל תעשיית הגרושין המצליחה והמשגשגת על חשבון משלם המיסים (שרובו המכריע משולם מעבודתם הקשה של גברים...). תעשיה אשר הפכה את מנגנון פירוק המשפחות לאומנות יעילה, אפקטיבית וריווחית כל כך לכולם, חוץ מאשר לגברים שהם תמיד אשמים בכל, מחוייבים בהכל ומשלמים על הכל (ולפעמים פעמיים).

סטטיסטיקה: 85% מבין מגישי תביעות לגירושין בבית המשפט למשפחה הן נשים.

אם היא לא שלי, באמת כדי לי לקחת את הסיכון?

אותו האקדח שמאחורי החוק מהפסקה הראשונה, יורה בפסקה בשלישית...

בעוד שהחוק שיחרר את האישה מכל אחריות או מחויבות כלפי עצמה, משפחתה או קהילתה ואיפשר לה לרדוף אחרי חלומותיה...

על הגברים החוק פעל בדיוק להפך, ביטולם של כל זכויות ההורות של האב וחיזוקם של חובותיו ומחוייבותו הכלכליות בלבד, כל חוקי הגירושין, כל חוקי האונס, כל חוקי התקיפה המינית, כל חוקי ההטרדה המינית, כל חוקי האלימות במשפחה, כל חוקי ההדרה, כל חוקי יחסי מרות, כל חוקי ה"שיוויון" התעסוקתי/מגדרי/ממלכתי/צה"לי/תאגידי/וכו', חוקי הפללת גברים במגע עם יצאניות, אי העמדתן לדין של מעלילות עלילות שווא כנגד גברים, צוי מניעה, צוי הרחקה, צוי עיקוב יצאה מהארץ, הוצל"פ, עיקולים, שיעבודים, חילוטים, מעצרים, כל העונשים הקלים והחנינות שנשים מקבלות לעומת העונשים הכבדים שגברים מקבלים על אותן פשעים ועבירות על החוק... כן זה עם האקדח...

והאירוניה בכל זה, שכדי שכל המערכת הזאת תפעל צריך גברים, גברים גדולים וחזקים ואפילו אלימים כדי להכוף ולכפות על כל הגברים האחרים את החוקים האלו, לא פעם אותם הגברים שהוכפים וכופים, נופלים בעצמם במלכודת החוק ואז גם הם "נהנים" מתחושת לוע האקדח הקר על העורף...  

הרבה אקדחים, רובים, מקלעים ומכונות ירייה מכוונים לחדר המיטות, הרבה נשק מכוון אל אשכי הגברים לפני ובעת שיחרורו של הדור הבא ומאותו הרגע ועד יום מותו הגבר אחראי על השחרור הזה והוא ישלם על כך (לפעמים ביוקר) במוקדם או במאוחר.

זאת הדרך שבה השילטון כופה את מרותו על האזרחים. גברים הם הכוח היחיד שיכול להפיל את השילטון, זאת הסיבה שכל כך קשה לקבל רישיון לנשק. ובאותה המידה הפיכתן של הנשים שהן הרוב באוכלוסיה וגם הרוב מבין המצביעים בקלפי, לסוכנות (לא כל כך חשאיות...) של השילטון שמשחד אותן בכספי משלם המיסים בדמות ה"זכויות", ההטבות, הפריבילגיות, האפליה ה"מתקנת", ההקלות במס, דמי הלידה, חופשת הלידה, הפלות, ממוגרפיה וכו'... והמתנה הגדולה מכל - נבוט ענק וגדול לחבוט לגברים בביצים בכל רגע שהן רק תחפוצנה (והן אכן חפצות ותדיר).

בכך השילטון מבטיח את המשכיותו, ובעצם חיזוקן של הנשים תוך החלשתם ורישושם של הגברים מאפשר לשילטון למתמרן ולנווט את האוכלוסיה כרצונו ללא כל התנגדות ו/או אתגר (כמו מסמך זה שאתם קוראים עכשיו לדוגמה...). הומלסים לא מאיימים על השלטון ולאף אחד לאמת איכפת מהם.

בפועל, זו היא שואה איטית אבל עיקבית של הגברים החילוניים בארץ ושואתם הנוכחית המתקדמת והמואצת של הגברים הלבנים באירופה, ארה"ב/קנדה ואוסטרליה. די בלהביט ולראות מה קורה שם כדי להבין את עומק השבר.

וזה מה שקורה בפועל במדינות האלו; ילודה נמוכה בין הלבנים (נישואין מאוחרים אם בכלל, יחד עם למעלה מ 50% גירושין) - הגירה של אוכלוסיות ציבעונית ונמוכת IQ כדי שיחליפו את הידיים העובדות שלא נולדו - ילודה גבוהה בין המהגרים כיוון שהם מסורתיים, מסוגרים ובלתי משתלבים וגם כדי לינוק עוד כסף ציבורי ועוד שרותי רווחה כחלק מג'יהד כלכלי, המהגרים הופכים לרוב באוכלוסיה ("לונדון לא מחכה לי"...) - נישואין בין גזעיים של נשים לבנות לגברים ציבעוניים (כי אין גברים לבנים) - וברוכים הבאים לשבדיסטן או קנדיסטן ובקרוב גם בגרמניסטן צרפתיסטן ואיטליסטן.

אנחנו עם 20% גירושין כלל ארצי, (אחוז זה גבוהה ברבה מזה בקרב חילונים ומשכילים) ובמרחק של 10-15 שנה מאחורי אירופה ואמריקה והחרדים בארץ לא מפסיקים להשריץ (כבר כיום החרדים מהווים 50% מבין הילדים היהודים בגילאי בית ספר יסודי).

אלו הן תוצאות הפמיניזם. 150 שנה של עבודה ממוקדת, מאומצת ועיקבית בכירסומן, ביקוען, עירעורן ושחיקתן של כל יסודות המוסר, ההגינות, האמת, הצדק, החסד, המשפחה, הקהילה והמדינה. ועם הצלחה יתרה יש לומר.

אלו הן תוצאות מדיניות הרווחה והסוציאליזם הפאשיטי הזוחל שפשה בעולם המערבי החופשי והנאור.

החופש הזה שאנו חווים, חופש, עושר ושפע שמעולם לא היה כמותו, נתפס כמובן מאליו בעייני רוחם של הנשים שנהנות ממנו כיום, הן לא מכירות משהו אחר. זהו חופש שהרבה מאוד דם של עשרות מיליוני גברים ונערים ניגר למענו לאורך השנים והדורות, דם שעדיין ניגר בימינו אנו. והחופש הזה, הכל כך "טיבעי" יכול להילקח מהנשים ולהיעלם בכל רגע והן אפילו לא מודעות לכך.

במוקדם או במאוחר תישאל השאלה מי יקח את הזכויות מהנשים? האם זה יהיה אחמד? או שזה יהיה רב' מוישלה? מי עדיף?

מה שבטוח הוא שהגברים החילונים כבר לא יהיו קיימים כשהשאלה הזאת תישאל.

וכפי שהסרט "טיטאניק" ממחיש - מה שהוא שיא הרומנטיקה בעייני הנשים הוא טרגדיה קטלנית עבור הגברים, "נשים וילדים תחילה" נשמע כמו הפליה, קיפוח וסקסיסזם בעידן שבו אלוהי העליונות המוסרית שכולנו אמורים לסגוד לו, להשתחוות בפניו ולהקריב את עצמנו כקורבנות למענו הוא אלוהי ה"שיוויון".

מה שאינו שלי, אני לא נאבק, נלחם או מסכן את חיי למענו, למה לי? או (nothing to live or die for... (John Lennon

יש כאלה גברים (והם הולכים ורבים כל הזמן) שכבר סגרו ונעלו את דלת חדר המיטות בפני הנשים, ובכך הם הוציאו למעשה את השילטון מבין הסדינים (אם אתה לא במגרש ולא משחק את המשחק, אי אפשר לשרוק לך עבירה...).

ישנם כאלה שהרחיבו את זה לכלל תחומי חייהם - עבודה, עסקים, בילויים, תחביבים, מפגשים חברתיים וכו' ללא נוכחות אסטרוגן. 

זה לא בגלל שהם הומואים או מכוערים עד מוות ולא בגלל שהם עניים, טיפשים, נמוכים, פחדנים או ביישנים-לוזרים-מובטלים-חסרי-בטחון- עצמי-אנטי-סוציאליים-שמאוננים-כל-היום-על-פורנו-קשה-במרתף, וזה גם לא בגלל שהם מפחדים להתמודד עם אשה "עצמאית, עוצמתית, חזקה, אסרטיבית..." ושאר תכונות גבריות שנשים עוטות על עצמן בימינו.

הסיבה לכך היא שזה פשוט מסוכן מדי, ולגברים האלה יש הרבה יותר מדי מה להפסיד ושום דבר בעל ערך להרוויח.

אישה תמיד תגרום לך להפסיד כסף, כסף אף פעם לא יגרום לך להפסיד אישה.

הפמיניזם ניצח, שיר ההלל והקינאה לגבריות לכוחניות לעוצמתיות ליצירתיות לתחרותיות למנהיגות לדומיננטיות ולמאצ'ואיות שהנשים כל כך רוצות לסגל לעצמן על חשבונם ובמקומם של הגברים עומד לקראת סיום ועידן העליונות הנשית עומד להיפתח (ע"ע שבדיסטן), עידן זה יהיה מאוד קצר כיוון שמהר מאוד יגיעו גברים אחרים גדולים וחזקים שפשוט יאמרו לנשים לא!

ואז כל הבכיות הצעקות הדמעות ההתרגשויות ההאשמות הביושים העלבונות ההשפלות הסחיטות הריגשיות והמיניות, כל השקרים חצאי האמיתות המניפולציות הערמומיות ההונאות הקונספירציות ההטעיות והרמיות לא יעזרו, הנשק הכל כך יעיל שהוביל אותן עד הלם פשוט לא יעבוד כיוון לא יהיו שם גברים גדולים וחזקים שיפעילו אותו. ולא יהיה שם אף אחד שיהיה אכפת לו מהקורבנות המוחלטת המתמדת הקבועה והמתמשכת שלהן ומדמעות התנין המזוייפות שלהן.

ואז מהר מאוד הן תאלצנה להכנע לגברים החדשים והלא פחות גדולים וחזקים ולנורמות התנהגות וחשיבה אחרות כדי לשמור על ראשן מחובר לצווארן (בניגוד לגברים הקודמים שלהן שאיבדו את החיבור הזה). ורבות הן שתתמסרנה בשמחה אל הגברים החדשים והגיבורים שלהן (לא שכחנו את "כלות המלחמה" של מלחמת העולם השניה, זה עדיין טרי).

לדור הבא יקראו מוחמד או מנחם-מנדל, תלוי מי יהיה יותר חזק כשייגמרו הגברים שעובדים את עצמם למוות, אלה הגברים שממציאים, יוצרים, בונים ומפתחים את הדברים שעושים את הכסף שמאפשר את מדיניות הרווחה, יחד איתם ייגמרו גם כל הגברים האמיצים שמייצרים את החשמל, מתפילים את המים, שואבים את הגז, מכבים את השרפות וכמובן החיילים הגיבורים שיושבים על הגבולות ומגנים על החיים של הסוציאליזם בחוטיני כפוי הטובה הזה על פיסת אדמת המריבה רוויית הדם הזאת.

נשים, או שאתה אוהב אותן, או שאתה מבין אותן, אי אפשר לעשות את שני הדברים האלה בעת ובעונה אחת.

אם מענישים אותי על זה שאני רוצה להתרבות, לא תודה, לא צריך להתרבות.                                                 אני אקנה לעצמי מרצדס חדשה במקום לעשות ילד - זה אותו הכסף - שכדאי מאוד שאבזבז אותו כל עוד אני חופשי ובחיים...

                                                                                                                                                                                 !Cheers

Feminism is cancer.

Feminism is mental illness.

Feminism is division.

Feminism is hate.

Feminism is pure evil.

ISIS is a Charitable organization in comparison to Feminism.

Feminism is the reflection of female nature at its "best".

Feminism is female nature on steroids...

Women are the destroyers of society.

The genie is out of the bottle and it's not going back.

Men have given women the freedom of choice and will, and now women are choosing to whom they going to give it away to.... 

Never Give Up, Never Surrender. MGTOW For Life, MGTOW Forever!

Cheers!

פמיניזם הוא סרטן.
פמיניזם הוא מחלת נפש.
פמיניזם הוא פילוג.
פמיניזם הוא שנאה.
פמיניזם הוא רוע טהור.
ISIS הוא ארגון צדקה בהשוואה לפמיניזם.
פמיניזם הוא השתקפות של הטבע הנקבה ב"מיטבו".
פמיניזם הוא טבע הנקבה על סטרואידים ...
נקבות הן המהרסות של החברה.
השד יצא מהבקבוק וזה לא חוזר.
גברים העניקו לנשים את חופש הבחירה והרצון, ועכשיו נשים בוחרות למי הם הולכים לתת אותו...
לעולם לא לוותר, לעולם לא להכניע. MGTOW לכל החיים MGTOW לנצח!
לחיים!

MGTOW

https://www.youtube.com/channel/UCUYq_HRD5P7KoprY_X0VfMQ/featured

מדינות המערב אוכלות את הפירות הבאושים של הפמיניזם וההדוניזם.

התנהגות הנשים תחת השפעת הפמיניזם.

בהשפעת המתירנות הליברלית/פמיניסטית החילונית, בשלושת הדורות האחרונים, כבר מילדות החברה המערבית השבעה והנהנתנית מלמדת ומחנכת ילדות קטנות להיות נשים חומרניות, בזבזניות, עצלניות, נרקסיסטיות, אגואיסטיות, אגוצנטריות, נצלניות, מושחתות, מופקרות, בוגדניות, נואפות, סחטניות, שקרניות, מניפולטיביות, חתרניות, תככניות, נקמניות, שתלטניות ואלימות. נשים שהן חסרות עקבות, אמינות, מוסר, מצפון, חמלה, בושה או מחשבות חרטה. נשים שהן חסרות אחריות לבריאותן וגופן כשהן חושפות את עצמן ללא שיקול דעת בכלל וללא מחשבת תחילה בפרט להסחפויות אמוציונליות בהרפתקאות חסרות מעצורים בטווח הקצר, וזאת מבלי לשאת בתוצאות ובנזקים שהן גרמו כתוצאה מהתנהגותן המכוערת בטווח הארוך. נשים שמתייחסות לגברים מתוך זכאות, ורכושנות וכמובן מאלו וצפויי, נשים שמתייחסות לגברים כאל אביזרים שימושיים אך חד פעמיים שאפשר לזרוק בגמר השימוש, שמשמשים כממחטה כדי לספוג את המטען הרגשי שלהן וכדי לקבל מהם את תשומת הלב כדי לשפר הערכת העצמית הנמוכה, הן נשים שרוצות כל הזמן לקבל את האלטרואיזם והחמלה של הגברים ולעולם אינן רוצות להעניק דבר בתמורה (כיוון שהן לא צריכות להודות על מה ש"חייבים" להן...). הן רואות את הגברים כארנק, ככוח שימושי שאפשר לתמרנו כרצונן, כמקום שאפשר לזרוק בו את המטען הריגשי שלהן, וכמובן כמקפצה לשיפור מעמדן הכלכלי והחברתי. נשים שמתנהלות מתוך תחושת עליונות, חסינות, זכאות, כוח ושליטה תוך התנשאות, השפלה וזלזול בגברים, כל זאת יחד עם מנטליות של זכאות אוטומטית לפריבילגיות, זכויות, הגנות והטבות, שהנשים מקבלות בחינם! ללא עלות, הצדקה או מאמץ מצידן (המיסים שניגבו מהגברים הם שמשלמים את כל זה... אז למי אכפת?) וזאת כתוצאה ממעמד ה"אתרוג" ("נשים וילדים תחילה...) והן ממעמד ה"קורבן הנצחי" שהן מנכסות לעצמן בעת ובעונה אחת.

בגיל העשרה הן שכבות עם נערים וגברים בשביל הריגוש, החידוש והחוויה, בשנות העשרים הן כבר מבינות את הכוח שיש להן ולכן הן מחפשות את האלפה-מייל, הגברי, העשיר, המצליח, ההוא מהקולנוע/טלביזיה/ספורט/עסקים/פוליטיקה/השכן החתיך והשרירי (הילד הרע) עם מכונית הספורט שגר ממול... אם הן לא מצאו ותפסו אותו עד גיל שלושים אחרי שהן עברו אין ספור גברים יחד עם כל המטענים הרגשיים והנפשיים הנלווים לכך, בנוסף לכל מיני מחלות המין הבלתי נמנעות, הן מתנגשות בקיר, הן כבר לא צעירות ולאורך השנים הן בזבזו את כל ההכנסותיהן וצברו חובות על לימודים, אופנה ובילויים, אין להן חסכונות והצורך בבטחון כלכלי יחד עם והיצר להרות וללדת מאלץ אותן להתעורר למציאות, להתאים ולהוריד את הציפיות שלהן, להתפשר ולחפש את הבטא-מייל המפרנס (הילד הטוב). זה אותו גבר שמאמין לסיפור האהבה שהוליווד מוכרת לו, זה שמוכן לתת את כל כולו, גופו, נפשו, כספו ונכסיו בשביל שתהייה לו אישה במיטה ובשביל זה הוא רץ להתחתן (בשביל 20 דקות סקס פעם בשבוע...). זה גבר שיש לו הכנסה קבועה ועם קצת סבלנות הן תחנכנה אותו להיות עבד נרצע. הן ילדו פעם או פעמיים יבזבזו את המשכורת של הגבר ויעשו בעיקר כלום. אולם, כל הזמן הן יחפשו לעצמן אפשרות להשתדרג לגבר אחר עם מעמד כלכלי וחברתי גבוהה יותר (hypergamy). בשלב כזה או אחר הן יתגרשו, ירוקנו את הגבר מכל נכסיו הכנסותיו וילדיו כשהחוק עומד לצידן ואיומי מאסר מרחפים מעל ראשו של גבר שיתמרד, והן תמשכנה הלאה, לגבר המושלם הבא וזאת מבלי להביט לרגע לאחור. אם הן לא הצלחו להתחתן תמיד הן יכולות להכנס להריון בדרך זו או אחרת, ללדת, להפוך לאם חד-הורית ולקבל מזונות מהגבר המזריע וגם מהשלטון.

הפמיניזם באקדמיה, בתקשורת ובבידור.

בחברה שהיא ממוקדת אישה (Gynocentric) שבטחונה, הגנתה ונוחותה של האישה עומדים מעל הכל ותמיד בעדיפות ראשונה (במקום חברה ממוקדת ילדים (Children-centric) ומשפחה (family-centric) כפי שהיה מאז ומעולם עד בואו של הפמיניזם), השיח הפמיניסטי נטוע עמוק בהשקפת העולם האקדמאית ומתבטאת במחקרים ובפרסומים אקדמאים, רפואים וחברתיים שמשמשים כבסיס למדיניות חינוכית, משפטית וחברתית של השלטון והחברה. התקשורת משדרת באופן קבוע את תוקפנותו ואלימותו של הגבר ואת קורבנותה ומסכנותה של האישה. הבידור מוכר סיפור אהבה לגברים ומעודד אותם להתחתן, ולנשים הוא מוכר את סיפור הגירושין והשחרור של האישה מעריצות הגבר. כל אלה ביחד יוצרים הלך רוח ציבורי חברתי ולחץ על השלטון לרסן את הגברים הרעים ולהציל את הנשים התמימות. על הגברים מוטלים הגבלות, החמרות, הרחבה וטישטוש של הגדרות בחוקים של הטרדות מיניות, תקיפות מיניות, אונס, אלימות במשפחה, גירושין, ידועים בציבור, זנות, עבודה, מיסוי, שפיטה, שיטור וחברה. החוקים האלה מגבילים ומצרים את מרחב המחיה של גברים ופוגעים בזכויות האזרח שלהם וזאת כדי לאפשר את הפריבילגית, ההטבות, ההגנות והזכויות המיוחדות שנשים מקבלות כדי להרחיב את רשת הביטחון לקורבנות ולמסכנות הנשים מחד, והאשמתם ומאסרם של הגברים מאידך.

השלטון מובל ע"י הפמיניזם.

השלטון תומך ומעודד את ההתנהגות הזאת כיוון שהנשים מהוות רוב באוכלוסית בעלי זכות ההצבעה ולכן הפוליטיקאים כרוכים אחריהן מתגמלים ומטפחים אותן ונענים לכל דרישותיהן. בנוסף, הנשים מהוות את כוח הקניה המוחלט בחברה הצרכנית המערבית ובבזבוזיהן הן מעודדת את הכלכלה, התעסוקה והצריכה כמו גם את היקף המיסים שהשלטון גובה מבתי העסק (שהם לרוב בבעלותם של גברים). זאת ועוד, כל התשתית התעסוקתית התמוכת בנישואין וגרושין מייצרת המון מקומות תעסוקה פרטיים וממשלתיים וגם עוד מיסים לשלטון. ולכן כשהנשים דורשות, הן מקבלות רשתות בטחון (שבפועל מצילות את הנשים מלשאת באיזושהי אחריות למעשיהן וכשלונותיהן), בכך הן מאפשרות יצירת מדיניות רווחה גדולה ובזבזנית תוך יצירת מקומות תעסוקה ממשלתיים בעיקר לנשים, שהן מצידן יוצרות אבטלה סמויה, חוסר יעילות ובזבוז של משאבים (בדיוק כמו הסוציאליזם אבל עם חוטיני יוקרתי של ויקטורה סיקרט). על אף האבסורד, גם זה הינו אינטרס של השלטון (הרי משהו צריך לבזבז את כספי המיסים הגבוהים שהגברים משלמים... לא?).

בעלי ההון שחוגגים על חשבון הפמיניזם.

כוח הקניה המוחלט של הנשים בחברה הצרכנית המערבית הוא תמריץ לבעלי ההון והשליטה בתקשורת, בבידור ובמסחר להגדלת הונם, מעמדם וכוח ההשפעה שלהם על כלל החברה, ובמיוחד על הנשים הצעירות היפות ביותר שנמשכות אל בעלי ההון והסררה כמו משיכתו של העש ללהבה. נשים אלו מנסות באופן נואש תוך שימוש בכל המניפולציות הנשיות (המפורטות למעלה) ומבחינתן המטרה מקדשת את האמצעים וכל האמצעים כשרים כדי לפתות ולהפיל ברשת את בעלי ההון והסררה. זה כמובן חלק בילתי נפרד מהפריבילגיות של 1% העשירים ובעלי ההון. אם גבר הוא עשיר, הנשים היפות ביותר ירבצו לרגליו בהכנעה וצייתנות ולא משנה איך הוא נראה (תשאלו את הנרי קיסינג'ר...). מצד שני, אם הגבר עני, הוא יאלץ לרבוץ גם לרגליהן של נשים מכוערות... אם הן בכלל תסתכלנה עליו מלכתחילה...

לסיכום.

הפמיניזם באקדמיה + השלטון + בעלי ההון והסררה יוצרים יחדיו סוציאליזם בחוטיני. חלוקת ההון מחדש באמצעות העברת ההון של הגברים לידי נשים (תוך גזירת עמלה שמנה בדרך) והן מצידן תמהרנה לבזבז את מה שנשאר מההון הזה. וכולם מרוויחים - הפמיניזם מקעקע ומכרסם את המרקם החברתי ואת תא המשפחה הגרעיני וזאת כדי להשיג את שיעבוד הגברים ואת העליונות הנשית הנכספת (שהיא הסיבה המרכזית והיחידה לקיום הפמיניזם והכל כמובן תחת הסוואה והמעטה של ה"שיוויון"). השלטון משמר את כוח ההצבעה של הנשים יחד עם הגדלה מתמדת של היקף הממשלה והמיסים שגברים משלמים כמו גם מחזק את השליטה על הגברים המשועבדים כדי שלא יתמרדו כנגד השלטון שמדכא אותם. בעלי ההון מגדילים את הונם והשפעתם וגם נהנים מהנשים היפות ביותר. והכל על גב הגברים - העבדים השימושיים, האביזרים החד פעמיים של הנשים, השלטון ובעלי ההון.

במחקרים שנעשו בחמישים השנה האחרונות בעולם המערבי נמצא שבכל עשור הנשים הפכו ליותר ויותר אומללות ולפחות ופחות מאושרות. מסקנה - ככל שניתנו לנשים יותר זכויות, חרויות, הטבות ופריבילגיות הן נהיות יותר אומללות (אבל מי אמר שהפמיניזם צריך להביא לנשים אושר?). 

נזקי הפמיניזם בעולם המערבי.

אחרי ארבעים שנה של חוק הגרושין ללא עילה שמאפשר לנשים להתגרש מתי שבא להן ולרוקן את הגברים מנכסיהם, הכנסותיהם ולמנוע מהם את המשמורת על הילדים, הגברים הבנו שהמערכת משוחדת נגדם ודופקת אותם, הם חשבו שהם התחתנו אם האישה והתברר להם שהם התחתנו עם השלטון. לגברים, שהם משלמי רוב המיסים במשק, נמאס להיות העבדים השימושיים כאביזרים חד פעמיים שאפשר להשליכם בגמר השימוש, המואשמים בכל רע, המושפלים, המבויישים, הבזויים חסרי הערך והערכה, תחושות אלה הם תולדה של התנהגות הנשים כפויות הטובה האלו, שהן בעלות תאווה בילתי מסופקת ובילתי נגמרת לבצע כסף, ריגושים, מין, תשומת לב ומעמד חברתי גבוהה. והם, הגברים גם הרווקים וגם הגרושים מתפקחים מאשליית האהבה ההולוודית ובוחרים במודע שלא להכניס את עצמם למערכת שפועלת נגדם ומסכנת את חירותם, ממונם, שפיותם, כבודם וערכם העצמי (MGTOW). מערכת שכבר אין בה שום תמריץ בעל ערך נעלה או חשיבות משמעותית כלשהי מבחינתם. ולכן הם מחליטים שלא להתחתן ולא להביא ילדים לעולם, לשמור את הונם לעצמם תוך מאמץ שתשלום המיסים מצידם יהיה מינימלי כמו גם הוצאותהם על בילויים עם נשים. מינהגיהם אלה של הגברים יחד עם מינהגיהן של הנשים (כמפורט למעלה) הן הסיבות לצניחת הילודה במערב. המשך המגמה של אי העברת ההון מגברים לנשים ולשלטון היא המסלול העתידי והבילתי נמנע לקריסתה של מדיניות הרווחה הגדולה והבזבזנית תוך צמצום האוכלוסיה ושינוי בסיסי של מאזן הכוחות בין גברים לנשים בעולם המערבי.

כיום בקנדה יש יותר בוגרים שאינם נשואים מבוגרים נשואים והמגמה הזאת הולכת וגוברת.

נזקי הפמיניזם בעולם המוסלמי.

גם אל מדינות האיסלם הפמיניזם פרץ וגרם לנזק תוך שבירת המסגרות המסורתיות. כיום הנשים המוסלמיות במדינות יציבות מעדיפות לימודים וקריירה על פני נישואין וילדים. הן דוחות את החתונה ככל האפשר וגם אז הן יולדות מס' מצומצם של לידות בניגוד לעבר הלא רחוק כל כך. וההוכחה לכך היא שכיום ישראל נחשבת לאחת המדינות הכי פוריות במזרח התיכון ולפוריה ביותר בעולם המערבי.

נזקי הפמיניזם במדינת ישראל.

מזלנו שבנתיים אנחנו עוד נלחמים את מלחמת העצמאות והקיום שלנו כאן, ולכן לגברים שלנו עדיין יש ערך שימושי כלשהו כיוון שהם נצרכים להגן ולשמור על הבית שלנו כאן. ואף על פי כן אנו עדיין חיים בחברה שהיא ממוקדת אישה (Gynocentric) שבטחונה, הגנתה ונוחותה של האישה עומדים מעל הכל ותמיד בעדיפות ראשונה (במקום חברה ממוקדת ילדים (Children-centric) ומשפחה (family-centric) כפי שהיה מאז ומעולם עד בואו של הפמיניזם). על אף המסורת היהודית ונצרכותם להגנת המולדת, היחס אל הגברים הוא בכל זאת כאל עבדים שימושיים, כאביזרים חד פעמיים, חסרי ערך והערכה. אבל לא לעולם חוסן, אם השלום יגיע והפמיניזם ישתלט לגמרי על השיח הציבורי והחברתי בארץ, גם כאן הילודה תצנח, ויחד נראה ונחווה את הטבע האפל של האישה במלא כיעורו, כשהפמיניזם זו רק הזכוכית מגדלת שלו.

אפילוג.

אחרי מאה וחמישים שנה של פרופוגנדה שיקרית, מניפולציות רגשיות ושטיפת מוח פמיניסטית, הגברים של היום הם רכיכות, חסרי עמוד שידרה, צל של מה שגברים היו פעם. כל הדומים, המאסטרים והשולטים, חיים באשליה שהשליטה נמצאת בידיים שלהם, אשליה מזוייפת ומומחזת (מלשון מחזה) של שליטה, כוח ועוצמה שהמניפולציה הנשית נתנה להם באופן זמני ויכולה לקחת בכל רגע. כל השפחות, הסאביות והנשלטות "שולטות מלמטה" ומתמרנות את הגבר לתחושה של שליטה שמאפשרת להן לנהוג באופן טבעי, זנותי ומופקר עם "אישור". השולט "חושב" שהוא מוביל, בפועל הוא מופעל ע"י הנשלטת שצריכה "אישור" להתנהגותה הטבעית. זהו משחק ב"כאילו" שבו התפקידים ה"מסורתיים" מתהפכים, זהו משחק תפקידים נחמד אך אין לו שום קשר עם המציאות.

לא! אני לא! מוכן לגלח את הזקן כי את חושבת שזה "יהיה יפה" לי.

לא! אני לא! אגלח את החזה כי את "אוהבת חלק".

לא! אני לא! התחיל להתאמן ולפתח שרירים כי את רוצה "להרגיש מוגנת".

ולא! אני לא! מתכוון להשמין כי את אוהבת "שובי-דובי", או להרזות כי את חשה שאני "כבד מדי".

לא! אני לא! העשה קעקוע של השם שלך על הזרוע שלי כי לדעתך, זאת "ההוכחה" לאהבתי אליך.

לא! אני לא! רוצה לעשות ניתוח לייזר בעיניים כי את לא? אוהבת את המשקפיים שלי.

לא! אני לא! אלך לטיפול פסיכולוגי או זוגי על הנושא: "מדוע אני לא! עושה מה שאת רוצה?". כי אני פשוט לא! מרגיש רע כשאני אומר לך לא! מכאן, שאין "מצוקה" שאני צריך לטפל בה... אולי את...

ולא! אני לא! הענוד לך טבעת על האצבע. ולא! להשתעבדות ולעבודה כל חיים כדי לשלם ולהגשים את חלומות הווילה-וולוו-וואיי-פיי, משכנתה, תכשיטים, חופשות בחו"ל, ובהמשך מזונות, אוברדרפט והחובות שיש לך.

לא! אני לא! העבוד 12 שעות ביום כשאת תבלי לך כמו פרינססה ותבזבזי את הכסף שאני ירקתי דם בשבילו. ובמקביל, כל הזמן תתלונני ותדרשי ותנדנדי לי לעוד ועוד, עד בלי די.

לא! אני לא! החתום על מסמך שמאפשר לך על פי האיפולסיביות ו"ברומטר האושר" שלך, לזרוק אותי מכל המדרגות ולקחת את כל מה שעבדתי עליו במשך שנים. לא! אתן לך את הכוח לקחת ממני ברגע לא רציונלי אחד את כבודי, מעמדי, ילדיי, נכסיי, הכנסותי, ממוני וכל מה שמגדיר אותי כגבר כי "משעמם לך ואת רוצה למצא את עצמך". תחסכי לי את הצורך בהכרות מוקדמת, כיוון שמצידי את יכולה להתחיל לחפש את עצמך כבר מעכשיו...

לא! אני לא! אכנע למניפולציות הקטנות אך העיקביות שלך של האשמות, בייושים וסחיטות ריגשיות, שתפקידן לעצב ולכייר אותי לרכיכה הנשלטת שאת רוצה שאהיה. אני לא! פלסטלינה.

ולא! אני לא! "קונה" כל מילה (או אף מילה) שיוצאת לך מהפה. לומדתי וחונכתי בכוח ובכאב שאני תמיד צריך לחפש את האינטרס האנוכי הניסתר שמתחבא בדברייך.

לא! אני לא! אקח אותך לאירועים שבהם ישנם בכירים ועשירים ממני, כיוון שאני לא! רוצה לגדל את הילדים של אותם בכירים. ואני לא! יכול לבטוח בך שתתגברי על נטייתך הטיבעית לחפש זרע "בכיר" יותר במיוחד בשנותייך הפוריות.

לא! אני לא! צריך ילדים. את יודעת? יש 7 מיליארד אנשים בעולם, אין סכנת הכחדה למין האנושי! ואת באמת חושבת שאני אפקיר את חינוך וגידול הילדים שלי (אם הם בכלל שלי...) בידייך? כמה חסר אחריות, רשלני, חסר לב ואכזר כלפי הילדים שלי אני יכול להיות?

ולא! אני לא! הולך לעבור סירוס כדי שאת תרדי מהגלולות למניעת הריון.

לא! אני לא! מתכנן לקצר את ימי על פני האדמה כדי שאת תהני מהממון שצברתי כל חיי.

לא! אני לא! מאמין ל"סיפור האהבה" שהוליווד מוכרת. התבגרתי והתפקחתי, "אהבה" זה טוב ל"סיפור" עם "סוף טוב", אבל כולנו יודעים שלחיים אין "סוף טוב". וחוץ מזה, אני לא! נותן לבית המרקחת שבמוח שלי לשלוט על החיים שלי. 

ולא! אני לא! מפחד למות לבד. כיוון שעם הכסף שחסכתי כשלא! התחתנתי איתך, תמיד תהייה איזו אחות נחמדה שתהדס ליידי באחריתי. (עם תקוותה הנסתרת שהיא תקבל שורה בצוואה...)

לא! אני לא! מתכוון לוותר בשבילך על המקום שתפסתי בסירת ההצלה. ולטבוע למצולות כדי שאת תשרדי? למה? את שווא יותר ממני?

ולא! אני לא! הקריב או השחית את גופי, נפשי או חיי למענך. אפילו את החשבון של מה שאכלת במסעדה אני לא! מתכוון לשלם בשבילך, ואחרי שתתלבשי, את הדלת תסגרי מאחורייך, בלכתך... ולא! אל תתקשרי אליי, כי אם אי פעם אצטרך, אני כבר אתקשר אלייך...

האבירות מתה כשהשיוויון נולד.

ולא! אני לא! מתבייש, אני לא! מרגיש שום אשמה, גם לא! חרטה, צער או עצב, תחושת אובדן או אבל. גם את תקופת הכעס והזעם שבאה אחרי ההתפקחות מהאלילות הנשית וגם את הגמילה הקשה מהסגידה האוטומטית ל"רחם הזהב", כבר עברתי. השלמתי עם המציאות שהמערכת משוחדת ושהיא פועלת נגדי ושאני ברמת סיכון גבוהה בגלל זיכרותי. ועכשיו אני רק מנצל בזהירות ובחוכמה את היתרונות וההזדמנויות שהמציאות המוגבלת הזאת מאפשרת לי, וזאת תוך הקפדה שאף אחת מרשתות הפיתוי או מלכודות הדבש הרבות שמונחות לרגלי, לא תיסגר עליי לפתע ותתפוס אותי ואת חרותי.

ותודה לאמי, אחיותיי, סבתי ודודותיי כמו גם למחנכותיי, מורותיי ומדריכותיי (וגם לשולמית אלוני) וכמובן לכל הבנות התלמידות שלמדו וגדלו איתי מכיתה א'-יב' ולנשים שחלפו/ת ועברו/ת בחיי, ואשר כולן (כל אחת בדרכה) חשפו בפני את טבע האישה, הן לימדו וחינכו אותי, אם על ידי דוגמה וחיקוי ואם על ידי צפייה והתבוננות במנהגיהן, אורחותיהן, יחסייהן והתנהגותן שלהן הן, שהדבר היחיד והחשוב ביותר ביקום זה אני, ורק אני. (הנרקסיזם, האגוסנטריזם והאנוכיות בשילוש נשי מקודש).  

וכך אני חי את חיי שלי. ("nothing to live or die for" ג'ון לנון). כרצוני, חופשי(זה לגמרי לבד..."), ללא תלות באיש/ה או מסגרת, ללא אחריות ודאגות לאף אחד/ת מלבדי (כי אף אחד/ת לא באמת הוכיח את עצמו להיות חשוב מספיק שאדאג לו/ה (אולי אחיין קרבי בצבא), ומְלַחֵכי פִּנכָּא, אוכלי חינם ו- gold diggers לא חסר...) ואינני חי עם הצורך בקבלת הסכמה ואישור של אחרים או של ה"חברה" לעצם קיומי, למעשיי ועסקיי. למשטרת המחשבות אין סוכנת חשאית קבועה שמחבלת ומרגלת אחרי אצלי בבית, ולכן המחשבות שלי רצות חופשי, ללא הגבלה, במלוא העוצמה, אין אונס! גיליתי שאת כל ההבנה והתמיכה הרגשית שאני צריך, אני מקבל בקלות בשהייה בחברותם של גברים. ואת הצרכים הפיזיים הזמניים, קל לי מאוד לספק כיוון שהפמיניזם המופקר פושה בכל, והמין זמין בכל פינת סמטה וקרן רחוב.

ותודה לפמיניזם המטורף שאיפשר לי גישה למבחר בילתי מוגבל של נשים נמהרות ואימפולסיביות, שנסחפות ברגע, מלאות תשוקה, תאווה, יצרייות ומינייות, בלי מחר. שמתנהלות ללא בושה, עקבות, מוסר או מצפון, הן לא מעונינות בקשר, מערכת יחסים והס מלהזכיר, מחויבות או מונוגמיה. הן אינן מתעניינות באיכות אלה בכמות, לא בערך אלה באורך (שזה סוג של איכות...כמותית...) וחוסכות לי את הצורך להעמיק ולחקור אותן מתחת לנומך פני השטח (ואלה הן בחורות שנחשבות "איכותיות" ו"משכילות", אך בפועל הן רדודות ו"קלות" שזה עלבון, זלזול וחוסר ערך למיניות הנשית). את זה אני כבר מזמן הבנתי, ולכן אני לוקח את מה שאני רוצה ומשאיר את מה שאני לא רוצה.

אך! שחרור הגבר! 50 שנה לאחר שהאישה "השתחררה" מינית ע"י הגלולה למניעת הריון והפמיניזם, הגברים סוף סוף הבינו מה המשמעות האמיתית של זה לגביהם (מכירת חיסול סיטונאית במחירי רצפה, כפל וטריפל מבצעים,הכל כולל וכל הקודם זוכה, אך גם למאחר יש מבחר חסר תקדים, אכול ככול יכולתך כי מחר תמות (ויפה שעה אחת קודם...) ועדיף ציפורה אחת ביד משתיים על העץ (ואפשר כמובן לתפס על העץ או לנער אותו ואז יהיה לך שלוש...), וכו'). והם מנצלים את זה עד תום, ובסופו של יום, עם כל הסיכון שבלהיות גבר, מי שמפסידות מכל הכיוונים והצדדים, הן הנשים שבאמת מאמינות שהפמיניזם היטיב ומיטיב איתן. שוטות, כסילות, טיפשות ותאוות בצע! נתנו לכן להאמין שאתן יכולות לקבל הכל ולא לתת דבר בתמורה, כאשר בפועל קיפלו אתכן כמו נייר אוריגמי, שיעבדו אתכן וחשפו את התאוותנות הטיבעית שלכן ל"הכל" ול"עוד" ואת מופקרותכן ללא בושה ולעיניי כל כדי להגשים זאת. ואנחנו הגברים לא פחות אשמים כיוון שאפשרנו ולא מנענו ממכן לעשות את זה.

ועכשיו כשה"שיוויון" שטף את העולם והסוציאליזם שולט במערב, והנשים הן חזקות ומוכשרות כמו גברים והן יכולות להציל את עצמן מעצמן בעצמן (כמו מרקל לדוגמה), נשאלת השאלה, בשביל מה צריך את האבירות? כמה נסיכות אמיתיות עוד יש בעולם? כמה מהן נמצאות במצוקה בכלל? האם באמת כדי להקריב את החיים ולמות בשבילן ולמענן? מה התרומה שהן הוסיפו לעולם שחייהן חשובים יותר מחיי שלי?  אה, כבר יצאנו מהמאה ה-12 ואנחנו שוב במאה ה-21 ה"שיוויונית"? אם כך, למה ביום יום, גברים עדיין צריכים/נאלצים/מתנדבים להקריב את גופם ואת חייהם לחינם כדי להציל נשים... "רגילות"?

כי זה 2016?

אנושיות? חחח :), אנושיות זה רק כשנשים מעורבות וכשהן בסיכון. כשגברים בסיכון, אומרים להם "תתבגרו תתגברו", ואם הם לא "התבגרו התגברו" אז זו אשמתם ובעיה שלהם. לכן לא אכפת לי מנשים. כי כל העולם ואחותו החורגת דואגים לנשים נותנים להן תשומת לב ולוקחים עליהן אחריות. לעומת זאת, אכפת לי מגברים ובנים (ואינני הומו או פדופיל...) כיוון שאף אחד לא באמת אכפת לו מהם, והם צריכים ונאלצים לקחת אחריות על עצמם, לשלם על כך את המחיר ולהתמודד על הכל,  לבד.

לא! אני לא! מוכן לגלח את הזקן כי את חושבת שזה "יהיה יפה" לי.

לא! אני לא! אגלח את החזה כי את "אוהבת חלק".

לא! אני לא! התחיל להתאמן ולפתח שרירים כי את רוצה "להרגיש מוגנת".

ולא! אני לא! מתכוון להשמין כי את אוהבת "שובי-דובי", או להרזות כי את חשה שאני "כבד מדי".

לא! אני לא! העשה קעקוע של השם שלך על הזרוע שלי כי לדעתך, זאת "ההוכחה" לאהבתי אליך.

לא! אני לא! רוצה לעשות ניתוח לייזר בעיניים כי את לא אוהבת את המשקפיים שלי.

לא! אני לא! אלך לטיפול פסיכולוגי או זוגי על הנושא: "מדוע אני לא! עושה מה שאת רוצה?". כי אני פשוט לא! מרגיש רע כשאני אומר לך לא! מכאן, שאין "מצוקה" שאני צריך לטפל בה... אולי את...

ולא! אני לא! הענוד לך טבעת על האצבע, ולא! להשתעבדות ולעבודה כל חיים כדי לשלם ולהגשים את חלומות הווילה-וולוו-וואיי-פיי, משכנתה, תכשיטים, נעליים, חופשות בחו"ל, ובהמשך מזונות, אוברדרפט והחובות שיש לך.

לא! אני לא! העבוד 12 שעות ביום כשאת תבלי לך כמו פרינססה ותבזבזי את הכסף שאני ירקתי דם בשבילו. ובמקביל, כל הזמן תתלונני ותנדנדי לי לעוד ועוד, עד בלי די.

ולא! אני לא! מאמין ל"סיפור האהבה" שהוליווד מוכרת, התבגרתי והתפקחתי, "אהבה" זה טוב ל"סיפור" עם "סוף טוב", אבל כולנו יודעים שלחיים אין "סוף טוב".  

לא! אני לא! "קונה" כל מילה (או אף מילה) שיוצאת לך מהפה, לומדתי וחונכתי בכוח ובכאב שאני תמיד צריך לחפש את האינטרס האנוכי הניסתר שמתחבא בדברייך.

לא! אני לא! הולך לעבור סירוס כדי שאת תרדי מהגלולות למניעת הריון.

לא! אני לא! מתכנן לקצר את ימי כדי שאת תהני מהממון שצברתי כל חיי.

ולא! אני לא! מפחד למות לבד. כיוון שעם הכסף שחסכתי כשלא! התחתנתי איתך, תמיד תהייה איזו אחות נחמדה שתהדס ליידי באחריתי. (עם תקוותה הנסתרת שהיא תקבל שורה בצוואה...)

לא! אני לא! מתכוון לוותר בשבילך על המקום שתפסתי בסירת ההצלה. ולטבוע למצולות כדי שאת תשרדי? למה? את שווא יותר ממני?

ולא! אני לא! הקריב או השחית את גופי, נפשי או חיי למענך. אפילו את החשבון של מה שאכלת במסעדה אני לא! מתכוון לשלם בשבילך, ואחרי שתתלבשי, את הדלת תסגרי מאחורייך, בלכתך... ולא! אל תתקשרי אליי, כי אם אי פעם אצטרך, אני כבר אתקשר אלייך...

האבירות מתה כשהשיוויון נולד.

ותודה לאמי, אחיותיי, סבתי ודודותיי כמו גם למחנכותי ולמורותי (וגם לשולמית אלוני) וכמובן לכל התלמידות שלמדו איתי מכיתה א'-יב' ולנשים הרבות שחלפו/ת ועברו/ת בחיי, ואשר כולן לימדו וחינכו אותי על ידי דוגמה וחיקוי אחרי צפייה והתבוננות במנהגיהן, אורחותיהן, יחסייהן והתנהגותן, שהדבר החשוב ביותר ביקום זה אני, ורק אני.

וכך אני חי. ("nothing to live or die for" ג'ון לנון).

אתה נשוי?

לא.

למה?

את רוצה את התשובה הפוליטקלי קורקט או את התשובה הישירה בלי להתחשב ברגשות של המעורבות בכך? את רוצה את התשובה הקצרה או הארוכה?

נתחיל בתשובה הפוליטיקלי קורקט ונראה...

ובכן, בקצרה זה הולך ככה - אני מעדיף את החופש על פני האהבה או אני מעדיף את החירות על פני השיעבוד. כמאמר השיר "חופשי זה לגמרי לבד".

האהבה פוגעת בחופש שלך?

האהבה היא כותרת לאינטרסים כאלה ואחרים שמטרתה היא להדביק בני זוג ביחד וכדי שהם יעשו ילדים. כיוון שבהדבקה הזאת הגבר נמצא בעמדת מגננה מתמדת, כיוון שהחובות החוקיות, התרבותיות, הכלכליות וה"מוסריות" כלפי הילדים מונחות על כתפיו של הגבר בלבד בשם טובת הילד ושיווין הזכויות בין המינים. יוצא שהחופש של הגבר נמצא בידיים אחרות שאין להן שום אינטרס לאפשר את החופש של הגבר. בתפיסה התרבותית הנוכחית הגבר הוא תורם זרע מרצונו או לא, הוא ארנק מהלך, ובכל מקרה הוא נושא באחריות והעבד לריצויי הרצונות והקפריזות של בעלות האינטרסים שרואות אותו כמחוייב להן.

אז מה שאתה אומר זה שאין הצדקה לזוגיות.

במצב הנוכחי אכן אין הצדקה.

זה נשמע מאוד בודד.

בודד זה מצב נפשי של אומללות עצמית שנוצרת על ידי זה שמגדיר את עצמו כבודד. אני לעומת זאת נמצא במצב שבו אני לבד. לבד הוא לא מצב נפשי של בידוד, לעומת זאת לבד הוא מצב שמסיר מעליי את האחריות כלפי אחרות.

זה נשמע שאתה פחדן ושונא נשים.

אינני שונא נשים, אני רק נמנע מחברתן ונזהר מאוד כשאני כן נאלץ להיות בחברתם. ואכן אני פחדן. אני מפחד מהן כיוון שבשם שיווין הזכויות בין המינים הן נהנות מזכויות יתר ומגבוי מלא של כל המערכות הממשלתיות, המשפטיות וכמובן התרבותיות שמטילות את מלא האחריות על הגבר תמיד. זה מצב א-סימטרי שמעודד את המשך ההתנהגויות האלו.

אתה הומו?

לא. אין לי משיכה מינית לגברים, אני מעדיף את חברתם של גברים אבל אינני רוצה לקחת אותם איתי למיטה. לעומת זאת נשים אני כן רוצה לקחת למיטה אבל נמנע מכך כיוון שזה מאוד מסוכן.

זה נשמע שאתה בסך הכל מתוסכל מינית שאינו יודע איך לספק את התסכול הזה בדרכים המקובלות. זה מעמיד אותך בעמדה של אנס פוטנציאלי.

כאן אנחנו נכנסים לתשובה הארוכה. ובכן, אלו קביעות מאוד מקוממות אך גם מאוד צפויות באווירה התרבותית הקיימת כאן. אבל הבה נפרק את הקביעות האלו אחת לאחת. הקביעה שתסכול מיני גברי משמעותי אונס פוטנציאלי היא קביעה אומללה. העובדה שצמרת המשטרה לא יכולה לשמור את חנות שלה סגורה אינה מעידה על כלל הגברים, העובדה הזאת מוציאה שם רע לכלל הגברים אך אינה יכולה להכליל את כולם. מיניות בכלל ומיניות גברית בפרט מקבלת רייטינג גבוהה והערכת יתר בתרבות הנוכחית, העובדה שהמיניות הגברית היא מתפרצת וכבייכול בילתי נשלטת היא שטות. וגם אם נקבל את השטות הזאת, הגבר תמיד יכול לשפשף ולהשתחרר מהתסכול המיידי הזה. קבעת שאני "מתוסכל מינית שאינני יודע איך לספק את התסכול הזה בדרכים המקובלות", מהן ה"דרכים המקובלות"? דרך מקובלת אחת היא שהגבר מפתה את האישה - כלומר הוא משנה את ההתנהגות שלו כדי לגרום לאישה לריגוש שמשכנע אותה לבוא איתו למיטה מרצונה. הגבר הוא היוזם, האקטיבי (שמכניס את עצמו למלכודת הדבש מרצונו) זה שמצליח לגרום לאישה ריגוש נקודתי שבעינייה הוא פוטנציאל לריגוש מתמשך וקבוע. הגבר צריך לדעת מה גורם לריגוש הזה ולשנות את ההתנהגות שלו כדי ליצור אותו. אם הגבר יצר את הריגוש הנקודתי הזה וכמובן עמד בהצלחה במבחר המבחנים והמניפולציות שהאישה העמידה לפניו אז יש לו סיכויי להגיע איתה למיטה. כמובן שאם הוא הגיע איתה למיטה אך לא עמד בציפיותה של האישה יש סיכויי שהוא יואשם באונס או שיהפוך פתאום לאבא מבלי שהוא רצה בכך. כמובן שאם אתה יודע את "טריק" הפיתוי הזה ישנם גם עוד גברים אחרים יודעים אותו, לכן הלוייליות של האישה כלפיי הגבר היא בערבון מוגבל מאוד או עד הריגוש הבא, מכאן שגם נכונות תביעת האבהות מוטלת בספק וכבר שמענו על גבר שנאלץ לשלם מזונות לשתי בנות שבבדיקת רקמות הוכח שהן לא שלו, הכל בגלל טובת הילד. דרך מקובלת אחרת היא שהאישה מפתה את הגבר, כאן מלכודת הדבש מוגשת אליו בדרך מניפולטיבית ונרמזת, בנקודה הזאת יש לו עוד את האפשרות לסרב אבל גם לסרוב זה יכולות להיות השלכות פליליות על החופש שלו. אם הוא לא סרב, שיקח את האחריות על כך או במילים אחרות שישלם. באופן כללי אני מתנגד לזנות ככלל ונגד זנות ממוסדת בפרט. נישואין וזוגיות הן זנות ממוסדת זה הוא משטר דיקטטורי של הנשים בגברים. הן שולטות בגברים במניפולציות, בהתניות, בקבלת רצונותיהן תמורת מין ובשאר דרכיהן הנסתרות והעלומות שלהן לשליטה בגברים. כשאישה פוגשת גבר שמרגש אותה ומושך אותה היא מיד בודקת אם הוא עומד ברשימת הדרישות שלה, אם הוא עמד בדרישות המרכזיות (כסף, כסף, מעמד, כסף, מראה, כסף, נכונות למחוייבות, כסף, עוד כסף, יכולת לעמוד בחוסר היציבות הריגשית שלה, כסף, לגרום לה להרגיש יפה ומחוזרת וכמובן עוד כסף) אז היא תענה להצעת הפיתוי שלו, אך אל דאגה גם את הדרישות הפחות מרכזיות שברישמה שלה היא תדאג לחנך את הגבר ובכך לקבל זאת בדרכיה הנשיות. אם הגבר לא ישתנה/יתחנך בהתאם להן הוא ישלם/יענש על כך. כמובן שהאישה נהנת מתמיכה מקיר לקיר במערכות הממשל והמשפט. זאת ועוד, היא נהנת מחסינות מעצם היותה אישה. כבר שמענו על בת זוג אלימה שהעלילה על בן זוגה שתקף אותה על אף שהיא זאת שתקפה אותו כיוון שהודיע לה על פירוק הזוגיות שלהם. הוא כמובן נעצר על אילמות בתוך המשפחה. על אף שהוא הצליח להוכיח שהוא היה זה שהותקף (צילום וידאו שבו היא תוקפת אותו פיזית ומאיימת עליו שהיא תפנה למשטרה נגדו) ואף הוכיח שהיא מעלילה עליו (שיחת טלפון מוקלטת שבה חבריו משוחחים עם בת זוגו ובה היא מודה שכל העיניין הוא נקמה על זה שבן הזוג רוצה לעזוב אותה) עדיין הוא היה צריך להוכיח זאת בבית משפט. בית המשפט אומנם שחרר אותו אך המעלילה יצאה נקיה מהסיפור הזה כשם שנכנסה אליו. בג"ץ קבע שאין להעמיד לדין אדם שהעיד עדות שקר מהחשש שאנשים ימנעו ממתן עדות. מכן קל-וחומר שאדם שמגיש תלונת שווא נהנה מהחסינות הזאת. חסינות נוספת שהיא נהנת ממנה זה עניין המשמורת על הילדים והמזונות. האוטומט שבו מערכת המשפט מעניקה לאישה את המשמורת על הילדים מקוממת, זאת ועוד, העובדה שהאחריות למזונות הילדים מוטלת קודם כל על כתפי הגבר מקוממת לא פחות. רק לאחרונה שמעתי שבית המשפט המחוזי במעמדו כבית דין לעירעורים קבע בתקדים שבמצב של משמורת משותפת, הגבר שמרוויח בדיוק כמו האישה ישלם לה רק מחצית מסכום המזונות שקבע בית המשפט למשפחה. כלומר אם הגבר היה מרוויח יותר הוא גם היה גם משלם יותר, ואם הוא היה מרוויח פחות מהאישה?

ומה עם ילדים? אתה לא רוצה ילדים?

את מתכוונת ליצורים כפויי הטובה האלה שיאשימו אותי בכל הצרות שלהן? אלה שבשבילם אעבוד מבוקר עד ערב כדי לקיים אותם אך בעיינהם זה מובן מאליו שאני חייב לעשות כך? אלה שיעזבו את הקן ברגע שהם רק יכלו וינתקו איתי כל קשר ברגע שאני לא מתאים לאינטרסים שלהם? זה המצב התרבותי חברתי שבו אני חיים. זה לא נעים לשמוע אבל זאת המציאות. אתן לך דוגמה, קטינה שנמצאת במשמורת של אמה שמקבלת את מלוא המזונות שנקבעו בבית המשפט תבעה את אביה בסכום של 3,500 ש"ח לחודש עבור דמי הכיס שלה. הקטינה שאינה בקשר אם אביה כיוון שאמה הרעילה את נפשה בשינאה כלפי אביה רואה בו ארנק ותו לא. על אף שרוב ההכנסה שלו מופנת לתשלום המזונות ומעט מאוד ממנה מופנה למחייתו בית המשפט קבע לקטינה תשלום של 500 ש"ח דמי כיס בחודש. אז לא, בתנאים הקיימים אני לא רוצה ילדים.

אתה מציג את הנשים כאמזונות טורפות גברים, שאשמות באימפוטנציה שלך.

את יודעת מה אחוז הגברים הגרושים שמתאבדים ביחס לממוצע המתאבדים הכללי? לגבי אשמתן באימפוטנציה שלי, אכן הן אשמות בה.

כיצד?

פס היצור ליצירת ילדים מורכב מאמהות, גננות, מחנכות, מורות ומנהלות שמפמפמות כל הזמן לזכרים הקטנים שאמורים להיות הגברים העתידיים, שעליהם לנהוג בכבוד בנשים לרצות את כל רצונותייהן להגשים את הפנטזיה ההולוודית של "אהבה" שבה הגבר מחזר אחרי הבחורה שכמובן מסרבת לו עד הוא משפיל את עצמו עד עפר כדי למצוא חן בעיינה, הוא צריך להרשים אותה להיות רגיש ומתחשב ולסחוף אותה ולהגשים לה את הפנטזיה שבה היא מקבלת כל מה שהיא רוצה. כמובן שאם הוא לא נוהג כך אז יש להעניש אותו. באותה המידה הן מחנכות את הנקבות הקטנות לדרוש את מימוש הפנטזיה הזאת. להוצא אמהות חד-הורית (שכתוצאה מהרצון שלהן להיות אמהות אז כולנו צריכים לשלם על זכות היתר הזאת...) נוצר מצב שבו הזכרים הקטנים לא גדלים להיות גברים כיוון שהגבר היחיד בחיים שלהם, האבא שלהם לא באמת נמצא בחיים שלהם, כיוון הוא כל הזמן עובד כדי לקיים אותם. לכן עד הצבא הם לא נחשפים לגבריות (שהיא כיום מילה מגונה בפני עצמה) וגדלים להיות זכרים מאוד מבולבלים לגבי התפקוד שלהם בזוגיות. אבל לא רק הגברים יוצאים מופסדים מהמצב הזה. לנשים ישנו צורך בגבריות של הגבר, כשהיא לא מקבלת אותה היא משתעממת וממשיכה הלאה. יש והיא תפרק את הזוגיות (ע"ע אחוז הגרושין) ויש והיא תמשיך הלאה בתוך הזוגיות הקיימת בבגידות וסרוס בן הזוג שלה. כמובן איננו יכולים להאשים אותה שהיא בחרה בזכר חסר עמוד שידרה שמלכתחילה מילא אחר כל פקודותייה ורצונותייה עד שהוא הפסיק לעניין אותה, חדל לרגש אותה, שיעמם אותה וכמובן תסכל אותה. זו אשמתו שהוא חדל אישים שלא מבין שרגישות והתחשבות יכולות להחזיק מעמד רק זמן מוגבל, זו אשמתו שהוא לא עומד על שלו ונכנע שלכל משב רוח קלילה שהיא מנשבת עליו. כיוון שזו אשמתו שישלם!

אז מה אתה מציע לעשות?

מציע לעשות? למה את חושבת שיש מה לעשות במצב הקיים? אני לא מציע לעשות דבר. אני רק מציג את המצב בכפי שאני רואה אותו.

אתה יודע שאתה מכליל את כלל הנשים, בטוח שישנם נשים שאינם נצלניות ונקמניות כפי שאתה מציג אותן?

אין לי ספק שאת צודקת. בטוח שישנם נשים שאינם נצלניות ונקמניות. אבל הבעיה היא שאת זה אני לא יודע כשאני מתחיל קשר עם בחורה. אני באופן אישי לא מוכן לקחת את הסיכון הזה על החופש האישי והכלכלי שלי. מצב שמשאיר אותי לבד, אבל גם הן נשארות לבד באותה המידה.

אשמח לקבל תגובות על הדיאלוג הנ"ל.

יחסי אדון ונשלטת

קווים כללים

-          הקשר בין האדון לנשלטת הם יחסים בהסכמה, כל הנעשה בתוך הקשר הנ"ל הוא מתוך הרצון של האדון והנשלטת. לפיכך יחתם ע"י האדון והנשלטת מסמך המגדיר הסכמה זאת.

-          הקשר בין האדון לנשלטת הוא דיסקרטי, אישי ופרטי. כל פומביות לקשר בין האדון לנשלטת תעשה בהסכמתם המשותפת בלבד.

-          האדון והנשלטת יקיימו שיחות ויגיעו להסכמות המגדירות את מהות הקשר, כיווני ההתפתחות שלו וגבולותיו.

-          בקשר נשמרים עקרונות ה- SSC - safe, sane and consensual- בטוח, הגיוני\שפוי ובהסכמה.

-          מילת ביטחון - מילה המוסכמת בין האדון והנשלטת לשימושה במקרה של חריגה מגבולת היכולת של הנשלטת. עם השימוש של הנשלטת במילת הביטחון יפסיק האדון מיד את מעשיו. האדון והנשלטת ישוחחו על הסיבה לשימוש במילת הביטחון ויגיעו להסכמה בנושא.

-          האדון מתחייב בשמירה על בריאותה של הנשלטת.

-          על האדון להוביל, לנווט ולשלוט בקשר. על הנשלטת לציית לרצונות האדון.

-          בכל שלב משלבי הקשר האדון או הנשלטת יכולים לסיימו, בין אם בהסכמה הדדית ובין אם לאו.   

הכשרה/אימון/חינוך

בראשית הקשר הנשלטת תעבור הכשרה שבה היא תלמד את הכללי ההתנהלות, את רצונות האדון ואת מהות הקשר שבו היא נמצאת. ההכשרה היא מנטלית, ריגשית כמו גם גופנית ותאפשר לנשלטת לבחון את גבולותיה ואת רצונותיה בקשר עם האדון.

-          ציות - משאלתו של האדון היא הפקודה של הנשלטת - כלומר הנשלטת מחוייבת לציית לדרישות האדון. במהלך ההכשרה הנשלטת תתרגל תרגילים שבהם יבחני גבולותיה בציות.

-          משמעת - פעולות אותן מבצעת הנשלטת גם אם הן בניגוד לרצונה או לנטייתה הטבעית, כדי לרצות את האדון. במהלך ההכשרה הנשלטת תתרגל תרגילים שבהם יבחני גבולותיה במשמעת.

-          כניעות - ביטויי להתמסרות, לקבלת המרות ולאימון שהנשלטת רוכשת לאדון שמאפשר את איבוד השליטה של הנשלטת והענקתו באופן מוחלט לאדון. במהלך ההכשרה הנשלטת תתרגל תרגילים שבהם יבחני גבולותיה בכניעות.

-          התמדה - פעולות חוזרות או לאורך זמן אותן מבצעת הנשלטת כדי לאמן ולהכשיר את עצמה בהתאם לדרישות האדון. במהלך ההכשרה הנשלטת תתרגל תרגילים שבהם יבחני גבולותיה בהתמדה.

-          סיבולת - יכולת התמודדות והכלה לאורך זמן של מאמץ, כאב, קושי, מצוקה ומשבר. אחד האתגרים החשובים אך גם המאוד מתגמלים בחינוך והכשרת הנשלטת. במהלך ההכשרה הנשלטת תתרגל תרגילים שבהם יבחני גבולותיה בסיבולת.

-          קפדנות - דיוק בביצוע דרישותיו של האדון, של הנשלטת להשמע להוראות האדון ולבצע אותן בקפדנות ודיוק. במהלך ההכשרה הנשלטת תתרגל תרגילים שבהם יבחני גבולותיה בקפדנות.

-          וידויי - הוידויי מאפשר לנשלטת לבטא את עצמה, להביע את ריגשותיה, את רצונותיה, את התלבטויותיה, את קשייה, את משאלות ליבה, את מחשבותיה, ואת הרהוריה. לבטא את הסתייגויותיה ועירעוריה, לחשוף את תחושותיה והרגשותיה לגבי הנושאים שהיא והאדון עוסקים בהם, לגולל את הקורות אותה מאז המפגש האחרון בייניהם, להתערטל מנושאים שחשוב לה שהאדון ידע עליהם. הוידויי חשוב לאדון כדי לאמוד את מידת ההתקדמות של הנשלטת, את הנושאים עליהם יש לתת דגש, היכן ישנן קשיים או צורך בהבהרה של נושא כזה או אחר, להקשיב ולשמוע את הנשלטת בשלב שבו היא אינה נסערת או מבולבלת. הוידויי מתקיים בתחילת כל מפגש בין האדון לנשלטת הוא נקודת הזמן היחידה שמאפשרת לנשלטת לבטא את עצמה באופן מילולי.  

-          תגמול - הוא ביטוי כולל להערכתו, חיבתו, אהבתו, מחוייבותו וסיפוקו של האדון מהנשלטת על התקדמותה בהכשרה/אימון או כפרס על ביצוע נכון של חובותיה כלפי האדון. הגמול מתבטא באופן מנטלי, ריגשי או גופני או שילוב שלהם יחדיו.

            - תגמול מנטלי, רגשי - מילות הערכה ושבח, ליטופי אגו ומילות עידוד, הקשבה, הבנה, ריגוש, ביטול או הקלה בעונשים מנטליים והקלה במשימות מנטליות, הענקת תשורה, שי או מתנה.

            - תגמול גופני - ליטופים, מגע וחום אנושי, מסאז', ריגושים וסיפוקים מיניים, מימוש פנטזיות, ביטול או הקלה בעונשים גופניים הקלה במשימות גופניות, הענקת תשורה, שי או מתנה.

-          עונש - ענישה היא אחת הדרכי החינוך המרתיעים אך היעילים ביותר, הענישה באה לידי בטוי בגריעה/מניעה של זכויות מחד ונתינה/הוספה של חובות מאידך. על האדון להעניש את הנשלטת במקרה של אי ציות, הפרות משמעת, העדר כניעה מספקת, התנגדות, שקרים והסתרה, אי מחוייבות להתמדה, התרשלות ואי דיוק, זלזול ופגיעה בכבוד האדון או כל הפרה של כללי הקשר במסגרת הקשר (כלומר הפרה שאינה מערערת את עצם קיום הקשר). בכדי שלחינוך יהיה אפקט הרתעתי ומתמשך, לפני ביצוע העונש על הנשלטת להסכים ולהכיר בעובדה שעליה לקבל את העונש,להתנצל בפני האדון על שנאלץ להעניש אותה, ולהודות לו על שהוא מקדיש זמן ואנרגיה כדי לחנך אותה. במקרים מסויימים הנשלטת תוכל לבחור את העונש אותו תקבל ובמקרים מסויימים האדון יחליט כיצד להעניש את הנשלטת. הענישה יכולה להיות מנטלית, ריגשית או גופנית או שילוב שלהם יחדיו. לאחר הענישה, האדון ידאג להתאוששות המנטלית, הריגשית והגופנית של נשלטת.

            - ענישה מנטלית, רגשית - התעלמות - האדון יתעלם מהנשלטת לפרק זמן שאותו הוא חושב לנכון. גריעת   סיפוקים - האדון ימנע מהנשלטת סיפוקים ולא יענה לבקשותיה ורצונותיה, השפלה מילולית האדון יטיח בנשלטת האשמות על מגרעותיה, ימתח עליה ביקורת ויתאגר אותה על חסרונותיה.

            - ענישה גופנית - קיבוע - האדון יקבע/יקשור את הנשלטת בתנוחה לא נוחה. הלקאה - האדון יצליף בנשלטת עם שוט, קין, חגורת עור או עם היד. הכאבה - האדון יגרום לנשלטת לאי נוחות באמצעות מגוון עזרים שונים. השפלה גופנית - האדון יביא את הנשלטת למצב שיגרום לה להשפלה גופנית.

-          ביטויי אישי - השלמה לוידויי המוזכר לעיל אך הוא בא לידי ביטוי בכתב (והוא מהווה חלק מההכשרה המנטלית). לאחר המפגש בין האדון לנשלטת, הנשלטת מעלה על הכתב את חויותיה, רגשותיה, תחושותיה הרגשותיה, את השיאים אותם חשה ואת הקשיים איתם התמודדה, את ציפיותיה ואת אכזבותיה, את הזמנים המרגשים ואת הזמנים המשעממים, את הסיפוקים ואת התסכולים, את הגמול ואת העונש, את הכאב ואת העונג שאותם חוותה במהלך המפגש. גם כאן, הנשלטת יכולה לבטא את רצונותיה, מצוקותיה, את משאלות ליבה ואת הפנטזיות שהיתה רוצה לחוות. הביטוי האישי מהווה השלמה למידע שעל האדון לעבד כדי לקדם ולהשלים את ההכשרה, החינוך והאימון של הנשלטת. כמו כן הביטוי האישי מהווה תיעוד של ההתרחשויות בין הנשלטת לאדון ויכול להוות בסיס לספר, בלוג, או כל פרסום אחר (כפוף להסכמתם של האדון והנשלטת לעיניין). את הרשימה הזאת תגיש הנשלטת לאדון בתחילת המפגש הבא בין האדון לנשלטת.

יחסיים ביומיום

-          בתקופת ההכשרה הנשלטת נמצאת תחת בחינה מתמדת מצד האדון, מסירותה והתמסרותה נבחנות תדיר.    

-          על האדון לנהוג באחריות ובמחוייבות, לשמור, להשגיח ולדאוג לכל צרכיה הריגשיים, המנטליים והגופניים של הנשלטת, כיוון שהאינטרס הרגשי של האדון הוא לשלוט ולהחזיק בנשלטת מרצונה לטווח הזמן ממושך ביותר.    

-          על הנשלטת לקבל את האדון כפותר הבעיות שלה, כאחראי עליה שמקבל את ההחלטות הנכונות בשבילה, שחוסך לה גם את לקיחת האחריות וגם את הצורך בקבלת החלטות, הדאוג לכל צרכיה הריגשיים, המנטליים והגופניים.                                                                                                                                          

-          בשלב הראשוני על הנשלטת לקבל את מעשיו והוראותיו של האדון מתוך הבנה שהם לטובתה ושהם משרתים את האינטרס שלה, בשלב מתקדם יותר הנשלטת תקבל אותן מתוך רצונה להיות ״שופר״ לאדון ומתוך מחויבותה לאדון.                                                                                                                                                

-          כחלק ממחוייבותיו של אדון עליו לקבל את הנשלטת כמות שהיא ואף מקבל אותה במצבים שהיא עצמה אינה מקבלת את עצמה.                                                                                 

-          אין דבר או עיניין הקשור לנשלטת שאינו באחריות האדון. על כן, על הנשלטת להודיע לאדון על כל שינוי או התפתחות שמתרחשים בה או בגופה, אם הודעתה לא מקבלת את התייחסות האדון, על הנשלטת  לבקש את התייחסותו להודעתה, אם גם הבקשה לא מקבלת את התייחסות האדון, על הנשלטת לקבל ולהשלים עם המצב כמות שהוא. אם האדון החליט לענות לבקשה, הנשלטת תפעל בהתאם להחלטת האדון.

-          בכל שלב הנשלטת יכולה לשאול שאלות, לבקש הסברים, להציע הצעות, להביע התנגדות או חוסר נוחות בפני האדון, אולם הנשלטת אינה יכולה להתעלם או להתנגד בפועל, כיוון שקבלת ההחלטות וביצוען הן באחריות האדון.

-          בשלב הראשוני על הנשלטת לפנות אל האדון בתואר - אדון או מאסטר, ובשלב מתקדם יותר על הנשלטת לפנות אל האדון בתואר - אדוני.

-          חל איסור על הנשלטת ללבוש בגדים בנוכחות האדון, אלה אם קבלה הוראה אחרת מהאדון. על הנשלטת להיות נכונה ומוכנה בכל זמן לשימושו ולצרכיו של האדון.

-          כשהנשלטת מקבלת מהאדון רשות או הוראה לעמוד, עליה לעמוד כשידיה משולבות מאחרי גבה ורגליה מפוסקות במפסק רחב.                       

-          האדון יחליט מתי ולכמה זמן הוא שובר את הדיסטנס עם הנשלטת ומקיים איתה תקשורת רגילה.

השלמות והבהרות לענישה

-          עבור האדון, הענשת הנשלטת היא אינה מטרה, אלה כלי חינוכי להכשרת הנשלטת.

-          על פעולות שהנשלטת מבצעת ביוזמתה ללא קבלת רשותו או הסכמתו של האדון, הנשלטת תסכים לקבלת ענישה מהאדון.

-          על הפרות הכללים הכתובים בנייר הזה, בהוראות בעל פה שהאדון הורא, הנשלטת תסכים לקבלת ענישה מהאדון.

-          על הפרות חוזרות ונשנות, בין אם בכוונה ובין אם לא, הנשלטת תקבל ענישה כפולה או משולשת בהתאם למספר ההפרות החוזרות.

-          כשם שהנשלטת מחוייבת להסכים ואינה יכולה לסרב לענישה, כך גם הנשלטת חייבת להסכים ואינה יכולה לסרב לתגמול. כמו כן, הן הענישה והן התגמול עומדים בפני עצמם ואינם קשורים, מושפעים או תלויים אחד בשני.

-          בשלב הראשוני השימוש במילת ההביטחון יהיה מותר הן בתרגול והן בענישה, בשלב מתקדם יותר השימוש בה יהיה מותר רק בתרגול.

עם השלמת ההכשרה, על האדון להחליט אם הנשלטת עונה לדרישותיו, ועל הנשלטת לקבל החלטה אם להתמסר באופן מוחלט לאדון או לעזוב.

                                                                                                                                                                                             אשמח לקבל תגובות על הנכתב

הפעם הראשונה... שלה

נתקלתי בכרטיס שלה באתר הכרויות ונילי, רגיל לנשים וגברים מהשורה (האתר היחיד שלא דחה את הפרופיל הישיר והפרובוקטיבי שכתבתי). "דנה (ללא תמונה) בת 27, רווקה מתל-אביב, 159 ס"מ, מחפשת קשר למטרת בילוי/קשר לא מחייב/שיחה, בלה, בלה, בלה..." שלחתי לה קריצה למשיכת תשומת ליבה לפרופיל שלי. לאחר יומים קיבלתי ממנה הודעה- "אני רוצה לראותך", היא כתבה. הפתיעה וגם החשידה אותי הישירות שלה, מה? ויתרנו על המשחק המקדים? הכרות? שיחה? התעשתתי ושלחתי לה מענה לקרור ההתלהבות שבו שאלתי אותה אם היא מבינה מה המשמעות של קשר זוגי איתי, ומה היא רוצה מקשר כזה. לאחר כעשרים דקות היא ענתה לי שהיא "צריכה מחנך קשוח שיעמיד אותה במקום, יקח אחריות וינהל את העיניינים". מוזיקה לאוזניי... שלחתי לה את הנייר שכתבתי 'יחסי אדון ונשלטת' (תחילת הבלוג) וכתבתי לה שאני רוצה שהיא תלמד את הכתוב בו ותכתוב לי את דעתה לחיוב ושלילה על כל סעיך וסעיף. נתתי לה להתבשל עם זה ועזבתי את המחשב לאותו היום. למחרת לקראת הערב נכנסתי לתיבת המיילים שלי. שתי הודעות חדשות מדנה. אחת מאתמול שעתיים אחרי שעזבתי את המחשב ואחת מהיום ב- 3 אחרי הצהרים. ההודעה מאתמול היתה חסרת מלל והכילה קובץ WORD, הורדתי אותו ועברתי להודעה מהיום, ארבע תצלומים של בחורה מרצדים מולי, שניים בחולצה ומכנסיים ושניים בביקיני צהוב. "מתנצלת שלא הספקתי אתמול לסיים את כתיבת התשובות יותר מוקדם, יש לי קשיים בהבעה בכתב" כותבת לי דנה ומצרפת את מס' הטלפון שלה. היא נראת טוב, לא מלכת היופי, פורפורציונלית. עשיתי זום לפנים שלה- משהו בעיניים החומות שלה, עוגב, אבוד, מחפש. היא נראת לי מושכת מספיק, בא ונראה מה היא חושבת... נכנסתי לקובץ ה- WORD. באופן כללי דנה מבינה ומסכימה עם הנכתב ב'יחסי אדון ונשלטת', לכמה סעיפים היא בקשה הבהרות ודוגמאות, עם אחרים היא מסכימה כמות שהם ולמיעוטם היא מדגישה שזה מה שהיא רוצה !!! (עם סימני הקריאה), היא ציינה גם שיש לה קשיים בהבעה בכתב. כנראה שהבעה בכתב זה נושא שנצטרך לטפל בו... O.K. הגיע הזמן לתקדם, אני שואל אותה אם היא עובדת מחר (יום שישי). אחרי שתי דקות היא עונה לי "לא". כתבתי "אני מגיע אליך לסופ"ש, פגשי אותי מחר בעשר בבוקר ברכבת צפון. לבשי חצאית". "ואיזה חולצה אני אלבש?" היא שואלת. "לבנה עם כפתורים" אני עונה. "כן אדון" היא משיבה.

שני וברטורים, יש, שני פלאג אין, יש, גאג, יש, חבלים, יש. מגלב, חגורה, סרגל 30ס"מ, יש, נרות, אטבי כביסה, קולב עם קליפסים לתחתונים, קולר מחנות חיות, ערכה לחוקן, קונדומים, אזיקים, אזיקונים, איזולירבנד, שיפודי עץ, גומיות עבות ודקות, מכונת תספורת, סכין גילוח, קצף גילוח, יש, זוג תחתונים להחלפה וחלוק המשי השחור שלי... את כל זה ארזתי בתיק הלפטופ, עליתי על הרכבת ונסעתי לתל-אביב. היא עמדה בקילט סקוטי חום ובחולצת שבת לבנה עם תיק קטן תלוי על כתף שמואל נשענת על המעקה המפריד עם הכביש, בשמש, ביציאה מטרמינל רכבת צפון. ראיתי אותה כבר בזמן שעליתי במדרגות מרציפי הרכבות. ניגשתי אליה ואמרתי שהיא נראת צמאה וכדי שנכנס לטרמינל ונשתה קפה. עייניה ניפקחו באחת, אישוניה התרחבו... "אתה האדון?" שאלה. "כן אני האדון" השבתי... חיוך התרחב על שפתיה... "בואי נכנס נשתה משהו...יש גם מזגן" אני מאיץ בה. קניתי לנו קפה, התישבנו בספסל מרוחק ושקט, אחד ליד השניה, הוצאתי את הלפטופ ועברנו על ההערות שהיא כתבה על כל סעיף וסעיף. עניתי לה על שאלות, הסברתי, נתתי דוגמאות, שאלתי אותה שאלות. היא סיפרה בהרחבה שהיא בת שלישית, בת זקונים לאמנית ולתת אלוף במילואים שהתחתנו בגיל מאוחר ועשו שלוש בנות בשש שנים. שהיתה לה ילדות מפונקת ומגננת ללא הרבה מגבלות ואיסורים. עד גיל עשר היא בקושי ראתה את אבא שלה (שבעייניה היה האבא הגדול, הגיבור והסמכותי שלה), בגיל עשר אבא שלה השתחרר מהצבא. הוא היה בבית בכמה חודשים הראשונים שאחרי השחרור ולפני שניהיה מנכ"ל של איזו חברה ונעלם שוב (מחייה) לפגישות וכנסים, תערוכות וקונגרסים ברחבי העולם. בחודשים האלו היא ניסתה להתקרב אליו, אולם הדחיה שקיבלה ממנו השפילה, עלבה ופגעה בה וגרמה לה להחליט שכשהיא תמצא את תחליף האבא שירצה אותה, היא לא תוותר עליו לעולם. האירוע הזה גרם להתדרדרות מישמעתית בבית הספר, חיסורים, איחורים וכל מיני תקריות עם מורים, כמו גם שימוש באלכוהול ומריחואנה אפיינו את שנותיה הראשונות בתיכון. שחרור כל רסן, שימוש בסמים קשים ומתירנות מינית אפיינו את שנותיה האחרונות בתיכון. בתשובה לשאלה מדוע היא הדגישה את 'השפלה גופנית' (יחד עם 'ענישה' באופן כללי ו'סיבולת') כאחד הדברים שהיא רוצה בו, סיפרה שכשהיתה בגיל 16 היא הכירה סוחר סמים (תחליף האבא הראשון שלה) שהפך אותה לשיפחת המין שלו ושל החברים שלו. וכך במשך שנתיים, בכל יום היא היתה מקבלת ממנו את מנת הסם שלה בחינם, והוא ושלושת החברים הקבועים שלו היו שוכבים איתה, לפעמים ביחד, לפעמים בנפרד, לפעמים הצטרך חבר חדש שהיא לא ראתה לפני כן ועוד כל מיני וריאציות על הנושא. את רוב האירועים האלו היא זוכרת אך בקושי, במעורפל או במעומעם וזאת עקב השימוש בסמים שקדם להם, אולם את תוחשת ההשפלה היא לא תשכח לעולם, כמו גם את תחושת ההישג שחשה כשעמדה במצבים המשפילים האלו. היא מעוניינת לשחזר את התחושות האלו ולחוות חוויות משפילות. הבנתי את הרעיון, אמרתי לה "קומי" בזריזות היא נעמדה גבוהה מעליי, "גשי לשרותים, תורידי את התחתונים שלך ושימי אותם בתוך התיק שלך". מבט של הפתעה עם סומק של מבוכה התפשט על פניה "עכשיו!" סיננתי, באחת היא הסתובבה והחלה לרוץ לכיוון השרותים. ארזתי את הלפטופ, נעמדתי וחיכיתי שתחזור. כשראיתי אותה סמוקה ומובכת, צועדת בהליכה מהירה עם רגלים מוצמדות אחת לשניה ואת התיק שאחזה חזק בשתי ידיה, התחלתי להתקדם לעברה. "בואי נלך אליך הביתה" אמרתי, היא נעצרה והרימה את ידיה קדימה פורסת את התיק בפני. צמצמתי את המרחק ביננו ועברתי אותה (בהתעלמות מוחלטת מתשורה שהיא מציעה לי) תוך כדי התקדמות לכיוון היציאה "בואי" אמרתי. "אתה לא רוצה לבדוק?" היא שאלה אחרי, סובבתי את ראשי ועניתי לה "אני מאמין לך".

"את האוטו הזה קניתי חדש לפני שנה אחרי שאבא שלי מת והשתחררה הירושה של אמא שלי שהוא החזיק כל השנים" ענתה בתשובה לשאלתי אם היא עשירה. היא ישבה (אחרי שלקחתי ממנה את המפתחות והושבתי אותה) באמצע המושב האחורי, רגליה פסוקות משני עבריה של תעלת האגזוז. נהגתי לכיוון הרחוב שהיא ציינה בפני, נעצרנו ברמזור. "תרימי את החצאית, אני רוצה לראות" פקדתי תוך כדי כיוונון המראה המרכזית כלפי מטה. מין המראה יכולתי לראות זוג ידיים מהוססות מרימות את שולי הקילט, את ירכיה שמנסות להצמד אחת לשניה ואת ציץ שיער הערווה. "אני לא רואה טוב, תחליקי את הישבן על המושב קדימה ותשעיני את הברכיים על הגבות של המושבים הקדמיים", "כן אדון" שמעתי מאחור. פות מפוסק בעל שיער ערווה סבוך ומטולטל יחד עם לחלוחית קלה השתקף אלי מהמראה הפנימית, "את היער הזה אני אצטרך לכרות ואת תקבלי על זה עונש" אני יורה, "כן אדון" נלחש מאחורי.

דירת שלושה חדרים טיפוסית לתל- אביב. הכניסה למטבח מול הכניסה לבית, משמואל מסדרון שמוביל לשני חדרי שינה, שרותים ומקלחת, מימין חדר משפחה רחב בצורת 'ר', כשפינת האוכל קרובה לכניסה ופינת הישיבה רחוקה ממנה. בקצה פינת הישיבה, מעבר לשולחן התה הנמוך ומתחת לחלון ניצב שולחן מחשב ולידו כיסא מנהלים משרדי על גלגלים. לקחתי את כיסא המנהלים והצבתי אותו כך שהוא פונה לרחבה שבין שולחן התה לכוננית של הטלביזיה והתיישבתי. "תעמדי במרכז החדר" אמרתי, היא ניצבה מולי במרחק של כשני מטר מממני. "תורידי את החולצה" אמרתי, חזיה שחורה מעל בטן ישרה נתגלתה לעייני. "תסתובבי" פקדתי, היא סבה על צירה ויכולתי לראות שיש לה גוף יפה, מגרה ומושך. "עכשיו את החזיה" הוספתי, זוג שדיים עגולים ופורפורציונלים עם פיטמות זקורות נחשפו מולי, יפה אמרתי לעצמי. "את החצאית" סימנתי, תוך שהיא מסתבכת עם פתיחת סיכת הבטחון של הקילט שמתי לב לחיוך המרוח של שפתייה. כשעמדה עירומה לגמרי הרימה את ראשה והחיוך שלה רק הלך והתרחב. "כלל ראשון: 'כשאת נמצאת עם האדון אסורה עלייך לבישת בגדים'. האם זה ברור?" שאלתי. "כן אדון". "כלל שני: 'כשאת עומדת מול האדון, את הידיים את מרימה ומשלבת אותם מאחורי הראש או כשהן משולבות מאחורי הגב'. האם זה מובן?" שאלתי. "כן אדון". מששילבה את ידיה מאחורי גבה, לא התאפקתי ואמרתי "יפה, בואי תתקרבי אני רוצה להרגיש אותך". היא התקרבה לעברי, הושבתי אותה על רגליי תוך כדי העברת ידי על הגבה החלק שלה, ליטפתי את שדיה בתאווה וצבתתי את פיטמותיה הזקורות, לפתתי את ישבנה המתוח תוך שאני נהנה מהניחוח שלה שסחרר אותי שעה שהייתה כל כך קרובה אליי הרגשתי שאני נסחף... "אוקיי, אוקיי עימדו!" ציוותי (קצת בהיסטריה), בשעה שהיא נעמדה מולי עם ידיים משולבות מאחורי הגב ואני התאמצתי לבלום את עצמי מלקפוץ עליה ולזיין אותה באותו הרגע! תוך גילגול הכיסא לאחור נעמדתי בבת אחת כדי לשחרר את המתח וכדי לכוונן את עצמי מחדש ואמרתי לה "עכשיו את תלמדי שתי הוראות שכשאני אומר לך אותן את תבצעי את התנוחות שמיד תלמדי ותבצעי אותן באופן מדויק. ההוראה הראשונה היא 'על הגב', את שוכבת על הגב ועם ידייך את מחזיקה את רגליך המורמות כלפי הבטן בפיסוק הכי רחב שאת יכולה". צפיתי בה מלמעלה שעה שהיא נשכבה על הרצפה, מפוסקת כשיירכיה מקופלות כלפי מעלה נאזקות על ידי כפות ידיה. "פישוק יותר רחב" המשנטתי בה. לאחר שהרחיבה את עצמה עוד יותר אמרתי "מעכשיו בכל פעם שאני אגיד לך 'על הגב' זה בדיוק מה שתעשי האם זה ברור?". "כן אדון". "עמדי! עכשיו תלמדי את ההוראה השניה שהיא 'על ארבע', את יורדת למצב על ארבע, את הרגליים את מפסקת כמה שיותר רחב, את הפנים את מניחה על הרצפה ואת הידיים את משלבת מאחורי הגב. בכל פעם שאני אגיד לך 'על ארבע' את תעשי בדיוק את זה האם זה ברור?". "כן אדוני". התישבתי בחזרה על כיסא המנהלים וטיזזתי אותה קצת בין 'על הגב' ל'על ארבע' לסרוגין. כשהיא נעמדה וטיפת זיעה קטנה ביצבצה לה על אחד מצדעיה אמרתי לה ללכת להביא שתי מגבות ושתי קערות כשבאחת מהן שתמלא מים. כשהיא הלכה פתחתי את תיק הלפטופ ושלפתי מתוכו את מכונת התספורת, סכין הגילוח ואת קצף הגילוח והנחתי אותם על שולחן התה. משחזרה אמרתי לה "תשכבי 'על הגב' על שולחן התה, יש לי יער לכרות"

                                                                                                                                                                                                                                                         המשך, בהמשך...

חירבון, אתה יודע, זה קורה לי ולך (אני מקווה ש)לפחות פעם אחת ביום...

האם בדקת כמה אתה משקיע בהגיינת פי הטבעת שלך בין החירבונים ועד המקלחת ?

אתה יודע, הזמן הזה שאתה תלויי בנייר טואלט למניעת כתמים בתחתונים או אירועים יותר מביכים...

אז, טפס אותך באמצע היום חירבון אחד לא צפוי (המקלחת רחוקה כמה שעות בהמשך...).

נכנסת לשרותים (אין בידה), פרקת את האבזמים(ו/או)כפתורים, הורדת את התחתונים, התיישבת על המושב, ואז, אוי, זה טוב... שחררת את הלחץ...

עכשיו צריך לנקות את הנזק הרטוב של השחרור המבורך הזה.

לקחת רביעיית עמודי נייר טואלט, קיפלת לשניים, ניגבת זרקת לאסלה, (רטוב).

לקחת רביעיית עמודי נייר טואלט, קיפלת לשניים, ניגבת, שלפת את הנייר ובדקת את היקף הנזק, זרקת לאסלה, (פחות רטוב).

לקחת רביעיית עמודי נייר טואלט, קיפלת לשניים, ניגבת, (יבש ?) שלפת את הנייר כדי לענות על השאלה (התשובה...עדיין מלוכלך...), זרקת לאסלה.

לקחת רביעיית עמודי נייר טואלט, קיפלת לשניים, ניגבת, (יבש) שלפת את הנייר כדי לראות...(עדיין... אבל מאוד קטן...).

לקחת את הזוג הכופל המוכתם וקיפלת לשניים וניגבת, שלפת את הנייר...

דילמה, האם זה נקי מספיק ? האם אפשר להרים את התחתונים ?

ונגיד שאתה מצוייד במטליות לחות...

לקחת מטלית לחה, ניגבת, (רטוב) שלפת את המטלית כדי לראות (מלוכלך ! קטן, אבל מלוכלך).

לקחת את המטלית המוכתמת וקיפלת לשניים וניגבת, (רטוב) שלפת את המטלית כדי לראות (עוד שם).

לקחת את המטלית המוכתמת וקיפלת שוב לשניים וניגבת, (רטוב) שלפת את המטלית כדי לראות (עוד שם), זרקת לפח (אסור לאסלה...).

לקחת מטלית לחה, ניגבת, (רטוב) שלפת את המטלית כדי לראות (עוד שם).

לקחת את המטלית המוכתמת וקיפלת לשניים וניגבת, (רטוב) שלפת את המטלית כדי לראות (נקי (-:), זרקת לפח.

ועכשיו, זה נקי מספיק ? האם אפשר להרים כבר את התחתונים ?

ולחשוב שיותר מחצי מאוכלוסית העולם שוטפים את הנזק הרטוב במים.

יחסי אדון ונשלטת

קווים כללים

-          הקשר בין האדון לנשלטת הם יחסים בהסכמה, כל הנעשה בתוך הקשר הנ"ל הוא מתוך הרצון של האדון והנשלטת. לפיכך יחתם ע"י האדון והנשלטת מסמך המגדיר הסכמה זאת.

-          הקשר בין האדון לנשלטת הוא דיסקרטי, אישי ופרטי. כל פומביות לקשר בין האדון לנשלטת תעשה בהסכמתם המשותפת בלבד.

-          האדון והנשלטת יקיימו שיחות ויגיעו להסכמות המגדירות את מהות הקשר, כיווני ההתפתחות שלו וגבולותיו.

-          בקשר נשמרים עקרונות ה- SSC - safe, sane and consensual- בטוח, הגיוני\שפוי ובהסכמה.

-          מילת ביטחון - מילה המוסכמת בין האדון והנשלטת לשימושה במקרה של חריגה מגבולת היכולת של הנשלטת. עם השימוש של הנשלטת במילת הביטחון יפסיק האדון מיד את מעשיו. האדון והנשלטת ישוחחו על הסיבה לשימוש במילת הביטחון ויגיעו להסכמה בנושא.

-          האדון מתחייב בשמירה על בריאותה של הנשלטת.

-          על האדון להוביל, לנווט ולשלוט בקשר. על הנשלטת לציית לרצונות האדון.

-          בכל שלב משלבי הקשר האדון או הנשלטת יכולים לסיימו, בין אם בהסכמה הדדית ובין אם לאו.   

הכשרה/אימון/חינוך

בראשית הקשר הנשלטת תעבור הכשרה שבה היא תלמד את הכללי ההתנהלות, את רצונות האדון ואת מהות הקשר שבו היא נמצאת. ההכשרה היא מנטלית כמו גם גופנית ותאפשר לנשלטת לבחון את גבולותיה ואת רצונותיה בקשר עם האדון.

-          ציות - משאלתו של האדון היא הפקודה של הנשלטת - כלומר הנשלטת מחוייבת לציית לדרישות האדון. במהלך ההכשרה הנשלטת תתרגל תרגילים שבהם יבחנו גבולותיה בציות.

-          משמעת - פעולות אותן מבצעת הנשלטת גם אם הן בניגוד לרצונה או לנטייתה הטבעית, כדי לרצות את האדון. במהלך ההכשרה הנשלטת תתרגל תרגילים שבהם יבחנו גבולותיה במשמעת.

-          כניעות - ביטויי להתמסרות, לקבלת המרות ולאימון שהנשלטת רוכשת לאדון שמאפשר את איבוד השליטה של הנשלטת והענקתו באופן מוחלט לאדון. במהלך ההכשרה הנשלטת תתרגל תרגילים שבהם יבחנו גבולותיה בכניעות.

-          התמדה - פעולות חוזרות או לאורך זמן אותן מבצעת הנשלטת כדי לאמן ולהכשיר את עצמה בהתאם לדרישות האדון. במהלך ההכשרה הנשלטת תתרגל תרגילים שבהם יבחנו גבולותיה בהתמדה.

-          סיבולת - יכולת התמודדות והכלה לאורך זמן של מאמץ, כאב, קושי, מצוקה ומשבר. אחד האתגרים החשובים אך גם המאוד מתגמלים בחינוך והכשרת הנשלטת. במהלך ההכשרה הנשלטת תתרגל תרגילים שבהם יבחנו גבולותיה בסיבולת.

-          קפדנות - דיוק בביצוע דרישותיו של האדון, של הנשלטת להשמע להוראות האדון ולבצע אותן בקפדנות ודיוק. במהלך ההכשרה הנשלטת תתרגל תרגילים שבהם יבחנו גבולותיה בקפדנות.

-          וידויי - הוידויי מאפשר לנשלטת לבטא את עצמה, להביע את רצונותיה, את התלבטויותיה, את קשייה, את משאלות ליבה, את מחשבותיה, ואת הרהוריה. לבטא את הסתייגויותיה ועירעוריה, לחשוף את תחושותיה לגבי הנושאים שהיא והאדון עוסקים בהם, לגולל את הקורות אותה מאז המפגש האחרון בייניהם, להתערטל מנושאים שחשוב לה שהאדון ידע עליהם. הוידויי חשוב לאדון כדי לאמוד את מידת ההתקדמות של הנשלטת, את הנושאים עליהם יש לתת דגש, היכן ישנן קשיים או צורך בהבהרה של נושא כזה או אחר, להקשיב ולשמוע את הנשלטת בשלב שבו היא אינה נסערת או מבולבלת. הוידויי מתקיים בתחילת כל מפגש בין האדון לנשלטת הוא נקודת הזמן היחידה שמאפשרת לנשלטת לבטא את עצמה באופן מילולי.  

-          תגמול - הוא ביטוי להערכה שהאדון רוכש לנשלטת על התקדמות בהכשרה/אימון או כפרס על ביצוע נכון של חובותיה כלפי האדון. הגמול מתבטא באופן מנטלי או גופני או שילוב שניהם יחדיו.

            - תגמול מנטלי - מילות הערכה ושבח, ליטופי אגו ומילות עידוד, ביטול או הקלה בעונשים מנטליים והקלה במשימות מנטליות.

            - תגמול גופני - ליטופים, מגע וחום אנושי, מסאז', סיפוקים מיניים, מימוש פנטזיות, ביטול או הקלה בעונשים גופניים הקלה במשימות גופניות, הענקת תשורה, שי או מתנה.

-          עונש - ענישה היא אחת הדרכי החינוך המרתיעים אך היעילים ביותר, הענישה באה לידי בטוי בגריעה/מניעה של זכויות מחד ונתינה/הוספה של חובות מאידך. על האדון להעניש את הנשלטת במקרה של אי ציות, הפרות משמעת, העדר כניעה מספקת, התנגדות, שקרים והסתרה, אי מחוייבות להתמדה, התרשלות ואי דיוק, זלזול ופגיעה בכבוד האדון או כל הפרה של כללי הקשר במסגרת הקשר (כלומר הפרה שאינה מערערת את עצם קיום הקשר). בכדי שלחינוך יהיה אפקט הרתעתי ומתמשך, לפני ביצוע העונש על הנשלטת להסכים ולהכיר בעובדה שעליה לקבל את העונש, להתנצל בפני האדון על שנאלץ להעניש אותה, ולהודות לו על שהוא מקדיש זמן ואנרגיה כדי לחנך אותה. במקרים מסויימים הנשלטת תוכל לבחור את העונש אותו תקבל ובמקרים מסויימים האדון יחליט כיצד להעניש את הנשלטת. הענישה יכולה להיות מנטלית או גופנית או שילוב שניהם יחדיו. לאחר הענישה, האדון ידאג להתאוששות המנטלית והגופנית של הנשלטת.

            - ענישה מנטלית - התעלמות - האדון יתעלם מהנשלטת לפרק זמן שאותו הוא חושב לנכון. גריעת סיפוקים - האדון ימנע מהנשלטת סיפוקים ולא יענה לבקשותיה ורצונותיה, השפלה מילולית - האדון יטיח בנשלטת האשמות על מגרעותיה, ימתח עליה ביקורת ויתאגר אותה על חסרונותיה.

            - ענישה גופנית - קיבוע - האדון יקבע/יקשור את הנשלטת בתנוחה לא נוחה. הלקאה - האדון יצליף בנשלטת עם שוט, קין, חגורת עור או עם היד. הכאבה - האדון יגרום לנשלטת לאי נוחות באמצעות מקלות כביסה, טיפטוף שעווה חמה, הנחת קוביות קרח או בעזרת מגוון עזרים שונים. השפלה גופנית - האדון יביא את הנשלטת למצב שיגרום לה להשפלה גופנית.

-          ביטויי אישי - השלמה לוידויי המוזכר לעיל אך הוא בא לידי ביטוי בכתב (והוא מהווה חלק מההכשרה המנטלית). לאחר המפגש בין האדון לנשלטת, הנשלטת מעלה על הכתב את חויותיה, רגשותיה, תחושותיה, את השיאים אותם חשה ואת הקשיים איתם התמודדה, את ציפיותיה ואת אכזבותיה, את הזמנים המרגשים ואת הזמנים המשעממים, את הסיפוקים ואת התסכולים, את הגמול ואת העונש, את הכאב ואת העונג שאותם חוותה במהלך המפגש. גם כאן, הנשלטת יכולה לבטא את רצונותיה, מצוקותיה, את משאלות ליבה ואת הפנטזיות שהיתה רוצה לחוות. הביטוי האישי מהווה השלמה למידע שעל האדון לעבד כדי לקדם ולהשלים את ההכשרה, החינוך והאימון של הנשלטת. כמו כן הביטוי האישי מהווה תיעוד של ההתרחשויות בין הנשלטת לאדון ויכול להוות בסיס לספר, בלוג, או כל פרסום אחר (כפוף להסכמתם של האדון והנשלטת לעיניין). את הרשימה הזאת תגיש הנשלטת לאדון בתחילת המפגש הבא בין האדון לנשלטת.

יחסיינו לאן ?

עם השלמת ההכשרה, על האדון להחליט אם הנשלטת עונה לדרישותיו, ועל הנשלטת לקבל החלטה אם להתמסר באופן מוחלט לאדון או לעזוב.