ויהי ערב.
יש בחיים רגעים בהם חודשים של עבודה מתנקזים ליום אחד. הכל או כלום.
אחרי שבועות של הכנה, לילות בהם קמתי שטוף מחשבות על אלמנט נוסף שאולי לא הבחנתי בו ואולי זה האלמנט שיתן לי את היתרון.
רגע לפני תצוגת התכלית שאחריה נפתחות המעטפות, הרגליים שלי לקחו אותי לשם.
אל המקום בו הייתי עם גבירתי ואנטי, אל המקום בו התפרקתי בבכי נטול פילטרים של אושר ותשוקה.
אמנם רק ליד ועם זאת הייתי זקוק לאנרגיות חיוביות ולי כל מדרכה ברחוב ההוא נושאת מזכרת.
הערה וחוזרים: אם רק הייתי שר הדתות הייתי מכריז עליו כאתר קודש, במחשבה שניה כנראה שלא, כיוון שסביר להניח שגבירתי לא תאשר זאת.
כזו היא גבירתי -צנועה . :-)
בחזרה לערב ההוא , שאפתי לי אנרגיות ועם האנרגיות האלו יצאתי וידעתי -הערב יהיה ערב טוב.
והערב היה טוב ויותר מכך זה היה לילה שמח מאוד, לילה של התפרקות.
זכרתי מי לא האמין בי, אבל הרבה יותר מי האמין ועוד יותר מי האמינה.
בכיתי מאושר, התפרקתי .
כזה אני-בכיין. :-)
ויהי בוקר
אחרי לילה קצר מאוד, התעוררתי .
ברכות ומחמאות מכל עבר.
מי שגופו צולק בביקורות לומד לקחת מחמאות בפרופורציה הראויה.
אוי לו למי שיסתחרר.
לכן בניתי לי חומת אש שלא מעבירה אותן למוח.
אבל, ברכות ומחמאות מגבירתי חודרות כל חומת אש אפשרית וגורמות ללב שלי להתרחב ולראש להסתחרר, במובן הטוב והנעים ביותר של המילה.
כי הן אמיתיות וכי המחשבה שהיא היתה איתי במחשבותיה הרקידה את ליבי.
היא גם זו שבהערה חדה אחת תעמיד אותי במקום הראוי -רכושה.
אני אוהב להיות שלך, גבירתי.
אסיר תודה להיות רכושך.
יותר מכך -אני אוהב אותך.
גבירתי, את היא האמת.
