לפני קצת פחות משנתיים, פתחתי את הבלוג.
חזרתי לכאן, אחרי שבעבר ברחתי מכאן כואב ומצולק.
אדם יכול לברוח מכאן, אבל לא מעצמו ובתוך עצמי חיו שתי יישויות.
רוסו שרוצה להיות נשלט ואחיתופל שנלחם בו .
קראתי לבלוג "אחיתופל", כי בתוך תוכי רציתי שהוא ינצח.
שירצח את רוסו ושזה יהיה מקום קבורתו.
ואז, התרחש הבלתי צפוי וסביר מבחינתי, אם הייתי רוצה להיות דרמטי-הייתי אומר נס: גבירתי לקחה אותי ועשתה אותי שלה.
זה זמן שסכסוך השכנים בין רוסו לאחיתופל נרגע.
לא עוד קרבות, יציאה מאיזון, שינאה הדדית (ושניהם זה אני עצמי כאמור).
מישהי לחצה כמה לחיצות חכמות (באצבעותיה המהממות) כמו תחנת רדיו שכוונה היטב.
אם בהתחלה, איזו תחנה ערבית היתה עולה על זו שאליה כיוונתי ואחר כך היו רעשים קטנים אך מעצבנים פה ושם, בתקופה האחרונה המוזיקה שלי יפה וצלולה.
בתקופה הזו אני שר ונהנה מהדרך.
זמן לפנות מפה את אחיתופל.
עכשיו, זמן דוב.