שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

דוב(ר) ההרמון

אתמול היה דוב ויהיה גם מחר.
הכי דוב בהרמונה של הגבירה.
לפני 4 שנים. 20 בספטמבר 2020 בשעה 8:24

את החיוך שלי
החיוך בלב שלי,
כשאת מופיעה עם השדה החמודה.
 

את הפחד שלי, היראה שלי.
הפחד לאבד אותך, היראה שאני רוחש לך.
העצב המתוק והשמחה השורטת.

את אם, אחות ומורה.
את השופטת, והשוטרת.
את אישה נחשקת ואהובה

את החוק ואת הסדר.
השוט והגזר.
את בחלומות שלי.
במחשבות שלי.

את הסערה שבי, התשוקה הבוערת בי.
את זו ששינתה אותי.
את השקט הפנימי שבי.  
את השלום.

את בשאיפות שלי.
אלו שהפסקתי לפחד לשאוף.
את הרצון שלי לשאוף.
הנצחון שלי.
את התבוסה הכי המתוקה שלי.
ואני? אני שלך. 

 

 

Milonga​(שולטת) - אתה לא רק הדוב(ר), אתה גם משורר החצר, דוביקו. :)
}{
לפני 4 שנים
rosso​(נשלט){Milonga} - תודה, גבירתי.
מקבל ביראה וגיל את כתב המינוי.
לפני 4 שנים
Milonga​(שולטת) - :)
לפני 4 שנים
rosso​(נשלט){Milonga} - פתאום חשבתי, גבירתי, שהנכד שלי יוכל להגיד ש"סבא שלו היה המשורר של המלכה\הגבירה" :-)
איזה כיף.
:-)
לפני 4 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י