לפני 4 שנים. 22 בספטמבר 2020 בשעה 12:32
בסופו של יום, על ברכי אהיה מולך.
ואת אהבתי לך, אלחש בשקט.
ותאוותי תזלוף על תשוקתי
תבעיר את אהבתי היוקדת,
ואש גדולה תסער בי.
כשעינייך היפות מיהלום יעצמו
ואת תשקעי לשרעפי שנתך.
את תאוותי אלייך אשתיק חרש,
לבל תעירך.
ותשוקתי אלייך משנה צורתה
והופכת לשמיכת מחשבות טובות
שעוטפת אותך.
שומרת עלייך.
בטרם אפול לשנתי.
אפרוס את תאוותי למרגלות מיטתך.
כמו שטיח צמרמר.
ממתינה לנשק את רגלייך, עם שחר.
