רותי גדלה איתי בשכונה, באותו בלוק אפרפר בשכונה ששמה הפחות טוב יצא למרחוק.
אני לא זוכר מתי הבחנתי בקיומה, אולי בגן הילדים, סביר יותר להניח שבכיתות הנמוכות בבית הספר היסודי, עם השנים נדמה היה שהיא איתי לנצח.
זו היתה ילדות מאושרת וענייה.
היא דאגה שלא אסתבך ולא אלך עם הפושטקים מהשכונה, שלא אקנה כלום לאף אחד, לפעמים גם הלשינה עלי להורים.
רוב הזמן הסתדרנו ושיחקנו, אבל כבר אז היא התחילה מידי פעם לעצבן אותי.
נשארנו חברים, למרות שלפעמים היא היתה מוציאה אותי מדעתי ומקניטה אותי.
דרכינו הצלטבו ובאופן מדהים כשעברנו שכונה, מצאתי אותה בהפסקה בבית הספר החדש.
יחסי האהבה-שינאה שלנו נמשכו.
היא היתה החבר הזה שאתה שולח אליו וואטסאפ כשרע לך והוא מיד מתקשר כדי להיות איתך.
ובאמצע השיחה, לרוב, אתה שואל את עצמך למה לעזאזל שוב התקשרת אליו דווקא?
לרוב היא היתה מעצבנת ומתסכלת אותי.
כשהייתי במערכת יחסים ארוכה עם שולטת היא די ניתקה מגע.
כמעט ולא התקשרה, לא שלחה הודעות, לא הציקה.
אפילו גמר חתימה טובה או פסח שמח היא לא זכרה להגיד.
ואני לא הרגשתי בהעדרה.
ז"א הרגשתי, לטובה.
אבל המערכת ההיא נגמרה.
ורותי חזרה, אמרה שהיה לי רילוקיישן והיא נסעה לאנגליה.
השנים לא עשו לה טוב, היא היתה כועסת ועצבנית יותר מאי פעם.
כמובן שיתכן ואני טועה ואולי היא היתה כך תמיד ולא הרגשתי, כי זה מה שהיה לי.
ואולי זו היתה קינאה שלה במה שהיה לי ואולי בכך שזנחתי אותה, כי גם אני הייתי מאנייק ולא שלחתי שנה טובה או "איך את מסתדרת"" .
בכל אופן היא הפכה את חיי לגיהנום.
שלחה הודעות בלילות, הקניטה בימים וצעקה ואני צעקתי עליה.
דומה ששום דבר לא נשאר מאותם ימים בשכונה ששמה יצא למרחוק. .
היא ואני התבגרנו והאינטרקציה הפכה לשלילית.
לפני קצת פחות משנתיים כשהפכתי רכושה של גבירתי היא שוב נעלמה.
שקט נעים האיר את חיי.
הראש שלי התפנה מהרעשים ובלב שלי צמחה אהבה אדירה.
מיד פעם, בד"כ אחרי שאני מתנהג כמו אדיוט ,היא שולחת הודעה, שואלת מה שלומי?
אני לא עונה לה, למרות שיש שני קווים כחולים והיא יודעת שקראתי את ההודעה.
בפברואר היא הגיחה לגיחה קצרה וברוך השם שנעלמה.
נדמה לי שהיא מסתובבת כאן, לא רשומה וקוראת את הבלוג שלי.
אז אנצל את העובדה הזו ואכתוב לה את מה שאמרתי לה בשיחה האחרונה ביננו :
רותי, טוב לי מאוד להיות רכושה של גבירתי, נעים לי ושמח לי בלב,
טוב לי יותר מאי פעם.
אבל כדי שתהיי בטוחה שאני רציני אהיה רשמי ואקרא לך בשמך האמיתי ולא בשם חיבה, כי אין לי חיבה אלייך ולא אל המניפולציות שלך:
חירותי, אני אשמח אם תשארי במקום בו את נמצאת ולא תחזרי.
גמר חתימה טובה.
