דוב(ר) ההרמון

"Never underestimate the heart of a champion"

קבוצות כדורסל ישראליות בשנות ה 80 ידעו: אסור להוביל על מכבי ת"א בהפרש גבוה במחצית הראשונה. 
כי אז תעיר את המפלצת, יפתחו עליך שערי, או במקרה הזה סלי הגיהנום וסביר להניח שסוף המשחק מי ישורונו יסתיים בתבוסה. 

אז  בבוקר כתבתי פוסט

וכמו אדיוט, כדי להוסיף עניין שלחתי לגבירתי לינק והודעה על כך שהפוסט חושפני ומעולם לא סיפרתי לה על כך. 

הצליח לי. לצערי. 

גבירתי, שיודעת להעריך תעלול ראוי החמיאה לי, ומיד הודיעה לי שנקמתה תגיע.
במילים אחרות, הערתי את השדה החמודה. עכשיו השדה רוצה נקמה. 
אדיוט. 
להוביל על מכבי ת"א 20 הפרש במחצית, זו תוכנית משחק ראויה לעומת המקום בו הכנסתי את עצמי. 

כיוון שמדובר בנוקמת מדופלמת, יכולתי להיות בטוח שזה יהיה אכזרי ומפחיד, מלהיב ומרהיב ושהיא הולכת להכנס לי לראש, כדי להנות מכך.  
ואז היא הודיעה לי על התוכנית שלה, ובפראפרזה על שירו של ערן צור, יום תקוותי, הוא יום תבוסתי.  
למעשה אני כל כך פוחד שאת הפוסט הזה אני כותב מתחת למיטה. 
רועד. 
כי הנקמה (ולא רק היא) מוגשת קרה. 
ונקמת שדה חמודה, על אחת כמה וכמה