חומוס טוב זו אומנות ועונג שמימי.
בשביל חומוס צריך יד שיודעת להכין, זן מתאים, ידע וסבלנות.
אמר פעם מישהו "חומוס עושים באהבה, או שלא עושים בכלל".
אמר וצדק.
מעטים יודעים שהסוד הגדול באומנות הכנת החומוס, הוא בהסרת הקליפה הדקיקה ששומרת על החומוס.
השלב הראשון והלא מסובך השריה ארוכה.
חלק מהחומוסים כ"כ חלשים, עד שכבר בשלב ההשריה הם משילים את הקליפה.
זה נחמד, אבל לא מאתגר ולא משהו שאפשר לבנות עליו.
מאידך יש את החומוסים הנודניקים שמתעקשים שלא להשיל את הקליפה.
אלו יבעסו כ"כ עד שעדיף יהיה להפטר מהם.
לכן בחירת הזן כה חשובה.
יש הרבה דרכים וטכניקות להפריד בין החומוס לקליפה, חלקן יותר עדינות וחלקן יותר אגרסיביות.
בחלקן החומוס נשבר.
זה לא נעים לראות חומוס שבור, אבל לא מונע מאיתנו להגיע לחומוס מצויין.
בכל אופן, יש קונצנזוס שהדרך הנכונה ביותר היא בישול ארוך, לפעמים בתוספות של חומרים שיאיצו במעט את התהליך.
ואז הפשטה של הקליפה מהחומוס.
כל מי שהכין חומוס יודע כמה היא נעימה ויפה.
חומוס טוב, מבושל היטב ונטול קליפה יהיה מבריק יותר, יפה הרבה יותר.
והוא מצע נפלא ליצירה אמיתית.
יש מליון דרכים להוסיף ולטבל ואצל כל אחת יתקבל מרקם שונה.
רבים מהם טעימים מאוד
ולכן יש מקום להרבה מתכונים.
כל אחת וטעמה, כל אחת ונסיונה.
בהצלחה.
עד כאן חומוס.
עכשיו קצת מתמטיקה:
במקום חומוס הציבו נשלט.
במקום קליפה הציבו התנגדות ואגו.
תודה, אני הייתי רוסו.
