קצת יותר מ 30 שנה חלפו מאותו בוקר ועם זאת אני זוכר אותו כמו היה שלשום.
עדנה, היפה במורות בית הספר, היתה המורה לספרות שלימדה אותנו את שירת ימי הביניים.
צעירה, שחומה, שופעת וסקסית, היא נכנסה לכיתה בשימלה אדומה ונעליי עקב שחורות.
היא התיישבה ובעודה מעכסת רגלה לימדה אותנו את "שפל רוח" הקאנוני של אבן גבירול.
"שפל רוח, ברך וקומה
אקדמך בפחד ואימה "
שורר אבן גבירול והעיף לי את המוח.
עדנה הסבירה שקודם כל כורעת הרוח, אחר כך הברך ובסוף הגוף.
הנער שטוף ההורמונים מצא את עצמו מתחרמן מהמילים ומהרגליים של עדנה, עד ששילחתי ידי דרך הכיס וסחטתי את עצמי.
כמו שבן דמותו של אברי גלעד ב'ארץ נהדרת' היה אומר זה היה "נפלא ומגעיל".
אל מאורעות אותו בוקר, ספק בזוי ספק נפלא, חזרתי אתמול.
בסלון של המוח, באיוור אליו מגיעים האורחים יש את הקלטות והאלבומים של החתונה, בר מצווה, טיול אחרי צבא, כאלו שאנחנו מראים לכולם.
בעליית הגג, במחסן מאובק משהו, עם דלת חורקת, אנחנו מאפסנים ארגזים עם אירועים שנזכור תמיד, כאלו ששכחנו שאנחנו זוכרים וגם אחרים שנעלנו עם 5 מנעולים.
השיחות שלי עם גבירתי, שולחות אותי לא אחת לקלטות הוידאו שמאופסנות ונעולות בעליית הגג של הזכרון.
אתמול שלפתי את הקלטת מהשיעור ההוא והסתכלתי על הנער ההוא בחיוך סלחני.
יעברו 30 שנה עד שהוא יתחיל להבין.
להיות נשלט פירושו להקטין את עצמך, ברוח, בברך, בקומה.
לכרוע, להשתחוות, לזחול, לנשק רגליים, נעליים, לנבוח ולנעור, 100 גוונים של שפלות.
והנה, כאשר אני חושב על עצמי היום, לעומת מי שהייתי לפני קצת יותר משנתיים, אני מוצא שלא רק שלא קטנתי, אלא שגדלתי מאוד.
פחות בגללי והרבה יותר בזכות גבירתי.
הייתי בעבר במערכות שליטה ארוכות כאלו ואחרות, אבל נדמה לי שמעולם לא חשבתי ולמדתי מישהו כשם שלמדתי את גבירתי.
מעטים הדברים שלימדו אותי, כמו שללמוד אותה לימד אותי.
אפס הוא מספר האנשים שקיבלו את הסיסמא והמפתחות לארגז של קלטות הוידאו הישנות, מלבדה.
אחת ויחידה.
אז כן, רוחי אמנם כורעת ברך לפניה, וכמו שחדי האבחנה מבין קוראי הבלוג אולי הבחינו: אני מעריץ אותה.
אבל אני מרגיש בטוח מספיק להיות יותר אני ולא רק שגבירתי רוצה את זה, היא דורשת את זה ממני.
אם עד לפני מספר חודשים "שפל רוח" היה ביטוי שהייתי חותם עליו כתיאור של מצבי מול גבירתי, היום כבר לא.
"עניו רוח" יתאר הרבה יותר טוב אותי בבואי מול גבירתי.
עניו מספיק על מנת להודות שאני לא יודע, להקשיב, לסמוך ולתת לגבירתי לכוון ולהדריך אותי.
צניעות לא מזויפת ומודעת לעצמי.
גדול יותר, חזק יותר, אדיוט פחות.
