העולם כולו התנתק או שמא כיבה את עצמו.
כאילו לא היה החדר חלק ממנו, או לחילופין החדר ניתק ולא היה חלק מהעולם.
ובחדר לא היה כלום, מלבדך.
את ורצונותייך, את ותשוקותייך ורכושך.
ואני שהייתי שם, אבל הייתי אני אחר.
כל תשוקותי, ותאוותוי ותקוותי נשלחו להקפאה עמוקה, מלבד הרצון להיות עבורך ולהיות הכי טוב שאוכל.
כי זה העולם שלך.
בעניי המכוסות ובנפשי המתמסרת התקיים הפסוק "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עינכם אשר אתם זונים אחריהם".
מתוך רצוני להיות עבורך ולמלא את יעודי, אפילו לא חשתי בהשפלה שבהחפצה.
בויתור על תאוותי בהוראה אחת שלך.
דווקא את המחבקת והדואגת, זו שהוציאה ממני רגש שלא ידעתי שהיה בי.
דווקא את מכולן דרשת, ראית בי והתייחסת אליי כאל חפץ נטול תחושות ותשוקות.
כל כך רחוק מכל מה שאת לימדת אותי להיות.
ורק משהפשירו תשוקותי ותאוותי בשעות ובימים שלאחר מכן.
רק כאשר נחתתי ושבתי לאיזון, הבנתי עד כמה העולם שאת בראת בחדר, היה יפה,נכון ונעים.
עולם מושלם.
