לפני 4 שנים. 15 בנובמבר 2020 בשעה 9:33
אפשר היה להתמכר למגע ידיה הנעימות על צווארי, אבל מהר מידי היא סיימה את המלאכה וכרכה סביבי את הקולר הכחול.
אל הקולר הנעים למגע היא חיברה רצועה.
אף אחד מלבדי לא יכול לראות את הקולר.
אף אחד לא מבחין ברצועה האלסטית שמחוברת אליו.
רק היא ואני.
נעים לי לחוש את הקולר, נעימה לי המחשבה שבסופה של הרצועה נמצאת ידה הענוגה.
שאני רכושה הקבוע.
נעים כל כך, עד שלעיתים אני מרגיש שהוא חלק בלתי נפרד ממני ואני שוכח מעצם קיומו.
וזו טעות, קשה.
כי גבירתי,זו האוחזת ברצועה, אוהבת לתת לי את המרחב, שארגיש נוח.
אבל, אוי לי אם אתפזר וארגיש נוח מידי.
אם היא תקבל את התחושה שאני רואה ברצועה ובקולר דברים, המובנים מאליהם.
ואם חלילה אשכח ולו לרגע, תבוא משיכה אחת קטנה שלה ברצועה, תזעזע אותי ותדביק אותי צמוד לרגליה.
אוהב, מתרפס ומנסה לפייס.