שנים שזה היה טאבו: שום דבר שקשור לBDSM לא נכנס לשם.
מילדות, עוד לפני שידעתי מילה או אות באנגלית, (אפילו לא מה זה סאדומאזו כמו שקראו לזה פעם), השריטה הזו של להיות נשלט ליוותה אותי.
וכשאני אומר ליוותה, אני מתכוון שהיא היתה נוכחת בחיי. ביג אנד לונג טיים.
מכיתה ב' ועד בכלל.
בכיתה, עם בנות הדודה, בצבא, בעבודה, תמיד משהו במוח ובדמיון השרוט שלי זיהה סיטואציות והמיר אותן לBDSM.
מורות, מנהלות, כפיפות, קצינות,חיילות, ירקניות וגננות
בכל מקום כמעט, פרט לאחד. "הטאבו".
שם הייתי "נורמאלי".
לא עשיתי מאמץ, זה פשוט לא קרה.
באופן הכי טבעי שיש.
מזה שנתיים שאת השריטה ממלאת תשוקתי לגבירתי.
השריטה כבר לא נוכחת בחיים שלי בסיטואציות שאינן קשורות לגבירתי
באופן טבעי, הדמיון והמוח השרוט לא ממירים אף סיטואציה. .
לא בוסית, לא כפיפה, לא מכולת, לא ירקנית.
אני רכושה של גבירתי, היא נוכחת ושולטת ביד רמה ורגל יפיפיה וזה הכי ממלא ונעים שיש.
לאחרונה, אני מוצא את עצמי חושב עליה ורוצה להיות איתה, גם בזמן ובמקום שהיה טאבו.
המשלט האחרון אליו השריטה של הנשלטות לא נכנסה, נפל למרגלותיה של גבירתי כמעט ללא קרב.
טוב, זה לא BDSM.
זה הרבה הרבה מעבר.
