דוב(ר) ההרמון

היד שלה. 

רכה כל כך, נעימה בצורה בלתי רגילה.

ממכרת. 

לעולם לא אשכח את הפעם הראשונה בה ליטפה אותי בידה, בה היא אפשרה לי לנשק אותה.

כאילו שחררה לתוכי חומר נעים, מרגיע, ממכר.

ואני התמכרתי ועוד איך.

באתי פוט פאטישסט והפכתי (גם) להנד פאטישסט. 

אבל רק  לשלה.

היד שלה יודעת להיות שובבה חמודה. 

לבוא בנועם הממכר הזה, שממיס כל הגנה.

ואז לצבוט, או ללטף את הכלובין ואת זה שבתוכו. 

ואני כבר  מכור, קווי ההגנה שלי קרסו ורק מבקש לנשק. 

בתשוקה, אהבה וכניעה. 

היד שלה, בטוחה וסקסית.

רכה ונעימה. 

אבל כשהיא מפליקה, אני שוכח מזה.

כאילו היא הפקידה את הרכות באיזה בנק או כספת. 

ואני רק חושב שבטח נורא מכאיב לה להפליק לי. 

ורק רוצה לנשק וללטף אותה.

לבקש סליחה שבגללי נאלצה להפרד לרגע מהרכות הנעימה. 

היד שלה , סקסית וחמה. 

יפה ומלטפת.

נעימה וחומלת.

שובבה וחכמה.

כמותה.