דוב(ר) ההרמון

יש דברים שקשים לי, מאוד.
להפסיד, זה אולי הדבר שהכי קשה.
אולי, כיוון שאם יש משהו שנותן לו פייט, זה לבקש.
לבקש במובן של לבקש טובה, להזדקק.
גם אם זה משהו שמגיע לי, יהיה לי קשה מאוד לבקש.
והנה, באחת משיחות הלילה שלנו, הבנתי כמה טבעי עבורי לבקש מגבירתי.
בענווה, מתוך הבנה שיתכן מאוד שהתשובה תהיה שלילית והרבה פעמים היא תהייה. 
אבל, למדתי לבקש וזה קורה לי באופן טבעי.
בגללה, אבל הרבה יותר בזכותה. 
רק לה  אני יכול לספר, את האפילות במחשבותיי.
רק איתה, אני יכול להיות נזקק.
רק לה, אני נכנע באמת.
עד שאני מבקש. 
וזה גם קשה וגם בכלל לא קשה.
והכי הכי, זה נעים.