כשהיינו קטנים היינו שותים מיץ תפוזים של קריסטל או פרדס והיינו מרוצים.
ואז הגיעו פריגת עם הסחוטרי במקרר והבנו כמה פספסנו בקריסטל.
זה לא מנע מאיתנו לשתות את הקריסטל ירוק, כי אדם צריך את החומצה שלו.
לאחרונה יצא לי לטעום מיץ תפוזים של פומרנץ, שם סוחטים את התפוזים ביום החלוקה ומביאים אליך הביתה בערב.
ופריגת פתאום הרגיש לי כמו תפוז מקולקל.
כי כמה שיותר טרי, טבעי ונטול פילטרים, ככה הרבה יותר טוב.
לא חשבתם שהפוסט יתמקד בביקורת מיץ תפוזים (למרות שפומרנץ מומלץ ביותר), נכון?.
כאן מגיעה ליבתו של התפוז, ז"א הפוסט:
אני מעסיק את עצמי לא מעט בשאלה הרת גורל: מה בדיוק בגבירתי גורם לי לרצות כ"כ להעניק לה?
והתשובה החד משמעית היא - 100% טבעי.
הטוב, הדקדקנות, החוכמה, החמלה, האכזריות החמודה, כל אלו חלק ממנה והם באים באופן טבעי.
וכמה שיותר טבעי ונטול פילטרים, ככה הרבה יותר טוב.
