כשהייתי שעיר, היתה פרסומת לhead and shoulders עם הסלוגן הגאוני
"you will never have second chance for first impression ", הרבה מיים זרמו במקלחת מאז ואני צורך הרבה פחות שמפו ל head והרבה יותר לshoulders , אבל את הסלוגן אני זוכר היטב.
מנעד רגשותי כלפי גבירתי, כמו בניין רב קומות, נבנה עם הזמן.
אבל יסודותיו של אותו רב קומות רגשי, נוצקו (או שמא נצרבו בי), במהלך החודש הראשון.
באופן מפתיע, אני חוזר בתחושות שלי לא מעט אל אותו חודש.
חודש בו נצרבו בי תחושות, רגשות, מאווים ופחדים.
היא.
הרגע בו ראיתי לראשונה את גבירתי, היה רגע בו הציפורים הפסיקו לצייץ, מכוניות נסעו בשקט וכל יושביו המפונפנים של בית הקפה התפוגגו.
הייתי אומר שכינורות ניגנו, אבל זה היה צליל אחר ויפה.
לא שמעתי כזה לפני או אחרי.
מאז, כשאני חושב עליה, לרוב עולה מולי דמותה הזקופה מהלכת בצורה בוטחת אל בית הקפה.
זאת גבירתי, זקופת קומה, בוטחת, מטופחת והליכתה מדוייקת וסקסית בו זמנית.
סקס אפיל מהפנט ומעודן.
מנהיגה.
על שאירע באותה שעה בבית הקפה כתבתי לא מעט.
יצאנו מבית הקפה, אישה, תיקה ורכושה.
היא הלכה (ועל הילוכה כבר כתבתי פואמות) ואני אחריה.
היום ראשון בחיי בחדשים, חיים שלעולם לא יהיו כשהיו.
בעיני רוחי, לרגע, היתה זו תהלוכת טריומף ברומי, הקיסרית הכובשת והשלל.
והשלל, הביט בגבירתו ובהילוכה הבטוח, נפעם.
גבירתי היא מנהיגה אמיתית, כזו שהולכים אחריה בעיניים עצומות.
כאשר היא דורשת ממני משהו, או משיאה לי עיצה, אני חוזר בעיני רוחי אל תהלוכת הטריומף ההיא ברחובה של עיר, אל הרגע המזוקק ההוא ואני יודע שאחריה אני רוצה ללכת.
היא המנהיגה האהובה שלי.
מלטפת וממכרת.
דקות אח"כ ואני עדיין תחת הלם ההתרכשות (לה), היא מושיטה אלי ידה ומלטפת את פדחתי ואני מתמכר למגע ידה.
נעים היא הגדרה מאוד לא מדוייקת לתחושתי באותו רגע בו העולם כאילו נעצר מעונג.
למעשה, כה התענגתי באותם רגעים, שגם אם היו אומרים לי שהסורים עברו את הגדרות ורק אם אבקש מגבירתי להפסיק את הליטוף הם יעצרו –לא הייתי שוקל זאת.
באותו רגע שמיימי, שלמרבית המזל לא כלל סורים, למדתי כמה נעים ליטופה.
כשהיא הפסיקה ללטף, היא אפשרה לי לבקש לנשק את ידה ואני גיליתי מקור חדש לעונג.
ברגעים האלו למדתי עד כמה כדאי לי להרוויח את ליטופיה ואת הזכות לנשק את כף ידה.
כאשר אני אומר או עושה משהו טוב וגבירתי אומרת לי דבר מה נעים, אני חוזר לרגע בו התמכרתי לליטופיה והפכתי ל hand fetishist .
אבל רק לשלה.
אסרטיבית.
בעודי מרגיש על עננים בדרכי הביתה, קיבלתי ממנה הודעה ואיתה דרישות לשינויים בפרופיל.
היא היתה חדה, קצרה, מדוייקת ומאוד מאוד אסרטיביות.
את הצד הקשוח שלה למדתי היטב בימים הראשונים, ימים בו היראה כלפי נבנתה.
היא ליטפה מעט, תיקנה והוכיחה הרבה, יורדת לפרטי פרטים ולא משאירה מקום לספק.
עבורי, זה היה קשה ומתסכל לעיתים, אבל היא עיצבה אותי ובעיקר לימדה אותי, שאצלה אין חיפופים או פירורים מתחת לשטיח.
ואני שייך לה וזה אומר-אצלה.
ואכזרית חמודה.
באחת הפעמים הראשונות בהן הייתי איתה, היא שאלה אותי על כאב.
אמרתי את האמת והיא שמעולם לא נמשכתי לכאב ושאני אקבל ממנה כאב באהבה, אבל מעולם לא פינטזתי על הצלפות.
והיא שלחה את ידה לפיטמתי וצבטה, מפעילה מעט כח והמון טכניקה שגרמה לי לכאב עמום שהלך איתי במשך יומיים וחצי.
בהם חשבתי עליה ועל אצבעותיה וזה היה כיף.
בעיני אכזריות, בניגוד לסאדיזם ובעיקר פאתולוגי, זה שימוש במעט כח והרבה ידע על מנת להכאיב.
ולגבירתי יש אכזריות חמודה, כזו שיודעת למצוא את הרגע הנכון להשתמש בידע שלה.
למשל בידע שלה עלי ועל דברים שסיפרתי לה, או בתמונות שחשפתי בפניה.
כשהיא עושה זאת, אני חוזר לרגע בו צבטה אותי באומנות והעניקה בי כאב עמום ונעים.
הרגע בו למדתי ליהנות מהכאב.
אני חושב שכבר שמתי את השיר הזה, אבל לא בביצוע היפה הזה.
ובכלל, הוא כ"כ מתאים שאקח את הסיכון.
