שוקולד, למשל.
ילדים אוהבים שוקולד.
את הגרסה שמסתובבת בחנויות, כן?
במקור, השוקולד היה מרקחת מעץ הקקאו הטרופי שסייעה בריאותית, ככה טוענים, לבני המאיה.
ילד שיטעם את המוצר המקורי יקיא את נשמתו.
במובנים מסוימים, החיים שלנו היום הם שוקולד.
משהו שהיה בריא אבל פחות נעים, אז הוספנו לו כל מיני מרכיבים ומוצקים והפכנו אותו ליותר נעים לחיך וטעים, אבל הרבה פחות בריא.
למעשה לקחו תרופה והפכו אותה למקדמת של מחלות.
ילדים גם לא אוהבים קפה, הם אוהבים שוקו.
וככה, אנחנו אוכלים שומנים רוויים ולא צריכים לרוץ אחרי חיות כדי לתפוס את ארוחת ערב, או לרוץ בכדי לא להפוך לארוחת ערב של חייה אחרת.
הרבה יותר נוח ללכת לסופר, או אפילו פחות מזה למקרר, או למקפיא.
אם בעבר אם היית שמן היית טרף היום אנחנו, ואם נדייק אני, דובון.
אז ממציאים תחליפים כמו חדר כושר וג'וגינג, אבל בשביל זה צריכים משמעת עצמית.
אבל זה דיון אחר.
גם הקפה במקורו הוא בריא.
אבל לא במקרה החיך שלנו מתרגל אליו רק בגילאים מבוגרים.
וגם אז, לרוב, אנחנו דוחפים לו סוכר וחלב כדי להקהות את המרירות.
לא קל להתרגל לשתות קפה נטול סוכר או ממתיק אחר, חלב ושאר קצפות.
אבל במידה ואתה מתמיד, מהר מאוד אתה מגלה שאתה לא יכול לחזור אחורה.
כי זה הדבר האמיתי.
ואתה מכור.
מרותה של גבירתי היא שוקולד, או קפה.
בגרסה המקורית.
נטולת תוספות של סוכר ושאר מרכיבים.
מי שרגיל למוצר התעשייתי ימצא את עצמו מתקשה בהתחלה, אולי גם נאבק.
מאבק טבעי, אבל לא חכם בעליל.
גם כי הסיכוי לנצח אותה שקול לסיכויים של מכבי חור בגרב מול ריאל מדריד ובעיקר כי ההפסד לה יהיה הקטן יותר.
מה שאתה תפסיד מלא להרוויח אותה, זה ההפסד האמיתי.
במקרה שלי, מהר מאוד גיליתי שהייתי זקוק לה ולמרותה המתוקה ולא ידעתי עד כמה.
רציתי שוקולד, פינטזתי על טובלרון, הייתי מוכן אפילו שוקולד פרה וקיבלתי זרעיי עץ קקאו טרופי רגע אחרי הקלייה שלהם.
ועכשיו, אין סיכוי שארצה טוברלון וקפה נמס על חלב וסוכר.
בשבילי? רק הדבר האמיתי.
