דוב(ר) ההרמון

1.
"דובי, זה כי אתה סוטה", מזכירה לי גבירתי מזמן לזמן. 
אבל כמו שזה שאתה פראנואיד לא אומר שלא רודפים אחריך,זה שהיא מזכירה לי לא אומר ששכחתי. 
אני סוטה, אני מודה וזה נוכח עמוק בחיים שלי. 
אני פה כי אני סוטה  ועם זאת, פה אני פחות סוטה.
כי רובכם הרי קצת סוטים. 

.  

2. 
יש בגבירתי משהו ממכר ואני ללא כחל ושרק אודה שהתמכרתי. 
כה התמכרתי, עד שיום שבו לא באמת דיברנו הופך ליום שחור-לבן, אבל שחור לבן כמו בטלויזיות של פעם-שזה אפור לבן. 
בערבו של יום כזה, לא יכולתי שלא לחשוב על כך שעלי ללכת להתעורר בכל יום כמו היה זה היום הראשון שאני שלה וללכת לישון בלילה כאילו מדובר בלילה האחרון שאני שלה נחוש להלחם על מקומי.
זוכר להעריך את הרגע. 

3. 
בבדיחה מזוקנות אחת המזוכיסט מתחנן לסאדיסט "אנא הצלף בי" והסדיסט אומר "לא".
גבירתי אכזרית. 
לא אכזריות ברוטלית, אלא אכזריות חכמה. 
מודעת לכוחה, לא מתייפיפת ויודעת כמה אני רוצה להעריף עליה. 
ולרוב היא לא מסכימה לקבל. 
אכזרית שכזו. 

4. 
מחוץ להוויה הבדסמית מדובר באחת הנשים הכי מרשימות שפגשתי.
הייתי מוריד את "אחת ה", אלמלא זה היה מסבך אותי איתה. 
היא האדם ש(כמעט) כולם רוצים להיות איתו. 
זו שמבקשים להרוויח זמן איתה. 
זו שרוצים לקבל ממנה חיבוק וחיוך.
זו שמקשיבים כשהיא מדברת. 
 

5. 
ואז אני מבין, שמלבד היותי רכושה ומלבד תשוקתי העמוקה לזרוק את עצמי למרגלות רגלייה היפות וכמיהתי לנשק אותן,  בכל מה שקשור אליה- אני לא סוטה.
 

והשיר הזה, כל כך יפה ויש בו כל כך הרבה שורות שכאילו נכתבו עליה.