בחזיתו של הבלוק על ספסלי עץ יושבות הנשים, שחות ביניהן ומביטות בצאצאים שלהן ואחרים שמשחקים.
הבנות רודפות ושובות את הבנים שבורחים מהן. לך תבין את המשחקים היום ומי יהפוך לקוח של הכלוב בעתיד.
זה ערבו יום קיץ, והנשים ישובות על הספסלים במיטב שורטיהן, לרגליהן המילה האחרונה של הוואינס.
הן מסכלות רגליהן ושחות זו עם זו.
שכונה.
אני נותן בהן מבט קצר וחושב לעצמי שפעם הייתי מגניב מבט לרגליהן, מחפש שם עדויות שונות (ודי מטופשות) להיותן שולטות.
הרי סטטיסטית מישהי מהן שולטת .
היום, אני בעיקר רואה שלוכיות חמודה על הספסלים.
אין פה התנשאות כלפי עדת השלוכים, שהרי בבסיסי אני "די" שלוך.
ובהערה מוסגרת גם אגיד שיש גם משהו מחרמן בלהיות נשלט על ידי שלוכית, לפחות ככה חשבתי פעם.
ושבכלל, אין שום רע בלשבת על הספל עם שורטס/פיג'מה והוואינס עם לק ג'ל.
התרכשותי לגבירתי השתיקה בתוכי את נציג הלשכה המרכזית לסטטיטיקה, זה שמחפש סימנים.
אבל יותר מכך, התרכשותי גרמה לי להפנים שזה אחרת כשאתה מעריץ את חוכמתה וטוב ליבה של השולטת שלך.
מאוחר יותר, כשהיא אומרת "מממ" על איזה הערה מתרפסת שלי, זובי מתרומם (באופן חסר טעם) כי הוא יודע שבמוחה החריף ה"מממ" הזה אומר שמשהו מתבשל.
והוא ואני כל כל שמחים ומפחדים.
ותוך שאני הולך בלי להשקיע מבט בחבורת הנשים, אני חושב על גבירתי ועל הקלאס שלה.
ויודע שאין סיכוי שהיא תשב בגינתו של בלוק או פרוייקט, עם הוואינס.
בטח שלא עם שורטס, השם ישמור.
לגבירתי יש קלאס.
בין השאר.
ולידו כל השאר נראה חיוור.
