דוב(ר) ההרמון

אם היית רחומה, היית מובילה אותי בשלשאלות אל מרתף עינויים. 
שם היית לוקחת ברזל מלובן עליו מוטבע שמך והיית צורבת אותו על בשרי. 
שכל העולם ידע. 
אם היית חסה עליי, היית מצליפה בבשרי החשוף.
עד שאעשה מה שאת תגידי. 

אבל את אכזרית. 
במקום בבשר החי  צרבת את שמך על ליבי.
עד שאיני יכול שלא לחשוב עלייך לרגע. 
ליטפת את ראשי ברוך ונשפת לתוך נשמתי.
הפכת אותי מכור אלייך ולאושרך. 
את הגדול בפחדי הפכת לחגב לעומת הפחד שלא אהיה שלך.