אף פוסט, שיר, מקאמה, או מאמר שאכתוב על גבירתי, לא יתאר אותה באופן מלא.
במקרה הטוב אצליח לכוון זרקור על חלק מהתכונות שלה.
כי היא כל כך.
כל כך חומלת, שלא ברור איך יתכן שהיא מוצאת בה מקום לאכזריות.
וכל כך ספרטאנית, שאתה שואל את עצמך "מאיפה היא מביאה את האמהות הזו?"
כל כך מודעת לעצמה ולא מנסה להתייפיף בצניעות מזוייפת, שאתה נדהם כשהיא אומרת שהיא לא מבינה בנושא כלשהו או לא מכירה מילה.
שלא לדבר על לבקש ממך לתקן אותה, כשהיא טועה.
היא כל כך קשוחה, שאתה נמס מול הרוך שלה.
והיא כל כך רצינית, שבכל פעם שהיא חומדת לצון היא מצליחה לעבוד עלי.
הקול שלה יכול להיות כ"כ חד וקשוח, כמעט מתכתי, עד שאינך יכול להאמין שזו היא ששרה בקול פעמונים.
היד שלה כה ענוגה ונעימה, שפתיים ישקו ממש, אבל כשהיא מחליטה לחבוט, אתה תוהה מהיכן היא שלפה את היד האימתנית הזו?
והיא יפה וסקסית, אצילית ויורדת לפרטים, היא דאגנית, אכפתית ורכושנית שמבחינה בננו ניואנסים שקשורים בי ובתגובות שלי.
והיא כל כך והרבה יותר שגם הפוסט הזה לא התיימר לתאר אותה.
