דוב(ר) ההרמון

לפני אחת הפגישות עם גבירתי, קניתי ממרח. 
לא הכרתי אותו לפני ולא ידעתי מה טעמו. 
ואז, טעמתי אותו והוא היה שמיימי. 
אני לא יודע אם זה בגלל שטעמו אכן שמימי, או בגלל שלאור העובדה שגבירתי ישבה לא רחוק וצפתה בי מתקין לה את ארוחת הבוקר, נשמתי עננים. 
זה לא משנה באמת. 
כי מאז, זה הממרח האהוב עלי. 
הוא שמיימי, כי הוא מחזיר אותי לרגע ההוא. 
כשאני טועם ממנו, לרגע או שניים, היא יושבת לא רחוק ממני.