דוב(ר) ההרמון

I
הם היו שניים, הפכים אמיתיים.
אחד חייכן והשני רציני, שום דבר משותף לא היה בינהם, חוץ מהמיץ.
הם מכרו מיץ פרי. רק מיץ פרי.
זה היה הרבה לפני מהפכת הבריאות והרשתות שפשטו על הקניונים
לא חשוב מי מהם היה מכין, הוא תמיד היה מדהים ומדוייק ושונה בצורה נפלאה מקודמיו.
לא, הם לא המציאו את המיץ פרי, היו רבים שמכרו לפני ואחרי, בכל הארץ וגם בעיר.
אבל לאף אחד לא היה מיץ פרי כמו שלהם.
חלק טענו שזה משהו בקרח, או במכונה המיוחדת לקרח שהיתה להם, אולי היה שם חומר סודי.
הם טענו שאלו הפירות ואולי הקטע בכלל היה כמה מכל פרי הם שמו.
שנים שלא שתיתי אותו, לבושתי אין לי מושג אם הם עדיין קיימים.
 אבל מיץ פרי כזה, לא טעמתי לפני ולא אחרי ואת זה כנראה אגיד עד יומי האחרון. .

II

אני לא חיפשתי אהבה. 

חיפשתי גבירה. 

מה לעשות שאת גרמת לי להתאהב. 

ואח"כ להבין במי התאהבתי, כי אני חכם. 

ואז לאהוב.

III

לפני מספר חודשים, כדי לשעשע אותך, שלחתי אלייך תמונה שצילמתי עבור זו שהיתה השולטת שלי הרבה לפני שהכרתי אותך.
התמונה שעשעה אותך מאוד ואני זכרתי ששלחתי.
כשאני שכחתי, את ידעת להזכיר, כי יש בך אין ספור מתנות אל, היכולת להשתמש בקלפים  שלך במידתיות כירורגית ובתזומן מושלם היא אחת מהן.
לפני כמה ימים שלחת אותה אלי, אני זכרתי ששלחתי אלייך, אבל שכחתי איך נראיתי בה, שכחתי מי הייתי אז.
והייתי אחר, לגמרי.

IV

לפני כמה ימים אמרתי לך שאעשה כל דבר שאת תרצי ואת שאלת  "באמת התכוונת לזה?"
כאמור, את יודעת להשתמש בקלפים שיש בך, בטח בנשק רב עוצמה שכזה.
אבל, כן הייתי רציני.
כן, זו אמירה גדולה ומשמעותית שאדם לא אמור להעניק ב"אהלן אהלן" ואכן היא לא הוענקה בקלות ראש ובעיקר כיוון  שאני יודע שאת לא לוקחת אותה בקלות ראש.
את הרווחת אותה, גבירתי.
ביושר ובטוב לב שלך, באחריות ובדאגה כלפי, בהבנה שלי שאת הרבה יותר אחראית ממני בכל מה שקשור אלי.
באינטילגנציה ובאינטילגנציה הרגשית שלך, ביכולת שלך לגרום למוח שלי לשתוק ולהקשיב.
באיך שאת מענוות (מלשון ענווה) אותי ובאיך שאת מעצימה אותי.

V

לא תכננתי לאהוב.
אבל אני לא יכול שלא לאהוב אותך.
קשה לי להאמין שאפשר בכלל לא לאהוב אותך.
להכיר אותך באמת ולא לרצות לצאת מגדרי שיהייה לך טוב.

VI

לא פעם אני נובר במחשבות שלי, שואל את עצמי "מה יש בך שהופך את הרגשות אלייך לכה שונים ויחודיים?".
ואז הבנתי.
הייתי פעם שניים, מאוד שונים.
אחד חייכן בד"כ, השני רציני מידי אפילו עצוב.
לא היה ביניהם שום דבר משותף, פרט לגוף שהם חלקו.
ואת, גבירתי, באת ולקחת את הרגשות והתחושות שהיו ויש בי: את הצחוק והרצינות, הפחד והתשוקה, הידע והביטחון, התמימות וחוסר הביטחון והכנסת אותם לבלנדר רב עוצמה, עם תוספת שאין לדעת מה היא ומה סודה.

VII
מה שאני חש כלפייך, גבירתי, זה הרבה יותר מסתם אהבה.
זה מיץ הפרי של הרגש, התשוקה והמחשבות, שאת רקחת באומנותך.

וגם שנים אחרי שלא אטעם ממנו, אדע שהיתה אחת שידעה לעשות קסמים.
ואני זכיתי להיות רכושה ולאהוב אותה.