דוב(ר) ההרמון

חיכיתי לך, כל החיים. 
ולא ידעתי את זה. 
החיים שלי חיכו לך. 
ולא ידעו את זה. 

הצורך ליפול על הברכיים. ולסגוד, 
מתגמד בצורה מופלאה למול הנשגבות שלך.
כי ראויה לאישיותך הפולחן.
אבל את מבקשת שלא אגזים. 
. 
הזדקקתי לך, גבירתי ולא הבנתי כמה. 
הכאוס המחשבתי בתוכי, זה שיצר שינאה עצמית, 
היה חייב את הפדנטיות הדומיננטית שלך.
את היד המכוונת והמלטפת שלך.
ואת היד הסוטרת.   

רציתי להכנע לאינטיליגציה. 
ולא שיערתי כמה גדולה תהיה חוכמתך. 
אינליגינטית, רגישה וטובת לב, את מכניעתי.
מנשבת הרוח שלי, את. 
הדיקטטורית הנבחרת שלי.  


חסר אונים, נפלתי למרגלותייך.
רועד, מעריץ ונפעם.
רצונך להשביע ביקשתי.
לתת את כולי. 
לעשות כל אשר תבקשי, הבטחתי. 

ואת, שיכולת לקחת הכל.
ולנצל זאת לטובתך בלבד. 
בחרת לקחת אותי ולהגדיל.
ללטף ולעצב, ללמד ולהכווין. 

חיכיתי לך, גבירתי. 
ולא ידעתי כמה. 
להיות אסיר שלך, סוהרת יפה. 
ביקשתי. 
ואת, בטובך, לקחת אותי בדרך אחרת.
ובחרת להפוך אותי לאסיר תודה.