גבירתי, אתמול בלילה, הטלת עלי משימה: לענות על שלוש שאלות שקשורות לרגש שלי כלפיך.
התגובה הראשונה שלי, בכל פעם שאת מטילה עלי כאלו משימות, היתה לחץ.
כי אני אמנם מצחיק לפעמים, אבל אני לוקח אותך ואת המשימות שלך ברצינות תהומית, אולי מידי.
וכיוון שלפחות אחת השאלות היתה לציין רגע פחות נעים, זה הפך מלחיץ וגם קצת מפחיד.
מצד שני, אני יודע שאת רוצה לשמוע ממני אמת.
ומצד שלישי, מה אם אבחר ברגעים לא משמעותיים מבחינתך?מה אם אצא שטחי? (ולא רק משטחי..) מה אם אפספס אירוע משמעותי?
כמו בכל המשימות שלך, גבירתי, (כמו חלק לא קטן מהזכות להיות רכושך), את אתגרת אותי.
גרמת לי לחשוב ולהתמודד, גם עם לחץ של זמן.
ואז אחריי שעניתי, כשלשאלתך הודיתי שנלחצתי, את סיפרת שהמחשבה עלי נלחץ, היתה נעימה לך.
היית מרוצה מהתעללות החמודה שלך בי.
כזו את ,גבירתי: מרגשת, מאתגרת ומתעללת בצורה חמודה.
וכזה אני: עליל, שלך.