דוב(ר) ההרמון

לפעמים, הייתי רוצה לבנות לך פירמידות.

שתייסרי אותי בשוטים ועקרבים.

לעמוד לידך עם כנפי תמרים ולנפנף.

אבל אנחנו לא בתנ"ך.

ערי מסכנות זה כבר לא באופנה.

ומזגן, ככה טוענים, עושה עבודה טובה יותר מכנפי תמרים.

אז אני רוצה לשבת איתך בבית קפה עם שירות עצמי.

שאת תבקשי לדעת אילו חליטות יש להם.

ואני אלך, אברר  ואז אחזור ואזמין לך ואגיש לשולחן.

פעם בשבוע יהיתי רוצה לבנות לך מקדש, או ארמון.

אבל גם כוס קפה בו אוכל להביט בך, 

שותה חליטה ונוגסת באצילות בכריך סלומון, זה נפלא.

אני רוצה  לדבר בשבחך, גבירתי.

לספר לך על האהבה התנכית שלי אלייך.