גבירתי, פעם אמרתי לך "את החוק" ולא אהבת את זה, בטח לא כמוני אז.
והאמת, שבמקרה הזה צדקת, כי את לא החוק
צדקת, כמו שאת צודקת כמעט תמיד.
את המחוקקת ואם אדייק יותר, אז את המפרמטת.
אבל לא כמו פורמט של מחשב.
כי ככל שהיה נעים לחשוב שהדבר אפשרי, אף אחד לא יהפוך אף אחד אחר למערכת הפעלה חדשה, נקייה מהיסטוריה.
למרבית הצער והשמחה אני תמיד אהיה עם ההסטוריה שלי.
על הצלחותיה, שמחותיה, שריטותיה וכשלונתיה הצורבים.
ועם ההסטוריה הזו באתי אלייך ואיתה באו כל מיני רעיונות שהיו לי על חוקי הפורמט, בנוגע ליחסי שולטת ורכושה.
חוקים שנכתבו על סמך ההסטוריה שלי ועל "הלימוד" שהשקעתי בתחום.
חוקי פורמט שנראו בעיני אז, קבועים ואוניברסלים יותר מאשר חוקי הבורקס (בורקס תפו"א זה מרובע ובורקס גבינה זה המשולש) .
ואת, גבירתי המחוקקת והמפרמטת, כתבת אחרים לחלוטין.
בהם אני מודע למקומי ולעובדה שגבירתי היא השולטת ובקו מקביל לחלוטין חברות עמוקה ואמיתית, סוג של פערי מעמדות שווינים.
כאילו יש 2 חדרים בהם אנחנו יושבים, באחד מהם את על כיסא רם ואני על ברכיי ובאחר שנינו יושבים יחד על אותן כורסאות ומדברים.
ושני ההחדרים וההתרחשיות קורים במקביל. .
אני אוהב אותך כאישה, סוגד לך כגבירה ונפעם ממך כאדם.
והאהבה שלי היא ג'יני שכלוא בבקבוק, מתחננת לצאת ממנו ולקיים את רצונך.
ואין יום שאני לא רוצה לצאת מגדרי עבורך, אין יום שלא כתבתי במוחי משהו וחשבתי שזה לא מספיק טוב.
אין יום שלא רציתי להמציא מילה שתתאר אותך או את האהבה הזו. כי כל המילים כולן הופכות מיקרוסקופיות אל מול האהבה הזו.
מקנא באלתרמן הגאון שיכל לכתוב את שורת המופת "אחכה לך כמו נעלייך".
את גבירתי, בקשיחות המלטפת, ברוכשנות הדקדקנית ובדאגה האסרטיבית שלך, מתיזה דלק חלליות על אש האהבה הזו.
ואת עושה את זה בטבעיות ובנונשלטיות מלכותית.
בכל יום מחדש, אני מבין כמה שאהבה הזו, שלי אלייך, ראויה ומוצדקת.
כמה את ראויה להיות נסגדת ונשגבת.
בכל יום אני נפעם מיופיים של חוקי הפורמט שאת כותבת.
אין יפים כמותם.
הם יפים כמעט כמוך.
