בכל מקום אני מחפש אותך וחושב "מה גבירתי הייתה אומרת?"
רוצה שלא רק הנוכחות העוטפת שלך סביבי תהיה פה.
עד שאני מספר לך על זה ואת פוקדת עליי להתמקד בהנאה ופחות בגעגוע.
פקודה מוצדקת. .
אבל ריאלית בערך כמו לדרוש ממני לאסוף את השיער שלי לקוקו בלוף.
אבל, אני משתדל.
בכלבו הענק ההוא, שם קניתי את המכנסיים שהחמאת לי עליהם בעבר, נברתי בסלילי ההקלטה שבראש שלי.
ואז נזכרתי שאת החמאת למכנסים עצמו, לא לגיזרה.
יש בך המון מעלות רבות, אסטטיות ויכולת להסביר אותה, היא אחת הגדולות שבהן.
אז נברתי שוב, מנסה למצוא את הקטע ההוא בהקלטה עם המלצותייך לגבי בחירת מכנסים.
גבירתי, אני תמיד מקשיב לך בקשב רב, אבל לפעמים הדברים אבסטרקטים מידי עבורי.
עד שאני מגיע לתכלס.
את לא אוהבת את הבחירות שלי במכנסיים, כנראה בצדק (לא שבבחירות לכנסת הברקתי 😡).
אני לא הערס הצעיר שהייתי פעם והגזרה שלי לבטח לא מודל 90.
מול שלל המכנסים בחנות אני בוחר אחד מכל סוג וצבע וכמעט יכול לשמוע אותך אומרת "בלי קרעים, ערס". .
אני הולך לתא המדידה, מקבל מספר ושם בתא צר בארץ רחוקה, תוך כדי מדידה, אני מבין למה את התכוונת. .
מבין חלק מהטעויות שלי בעבר, לפחות מקווה שאני מבין.
כמה ימים קודם, בחנות בגדי הספורט העצומה, זו שבעבר היתה הלונה פארק שלי, אני לא מוצא כמעט כלום.
פעם ביקור שכזה לא היה מסתיים בלי 10-15 חולצות של אדידס,פומה ונייק.
אבל את, גבירתי מלאת הקלאס, פחות מתחברת לדוב באדידס.
פעם אחת שהעזתי להגיע לפגישה קצרה איתך לבוש אדידס הספיקה לי.
ועכשיו אני מסתובב בחנות הזו כמו קרניבור ב'עדן טבע מרקט'.:-)
בקומה אחרת (יש פה גם כזו מתברר, לא חיפשתי בעבר), אני מוצא חולצות אחרות, כאלו שיתאימו יותר לאיך שאת חושבת שאני צריך להתלבש ביום יום.
לאיך נכון שאדם בגילי ומעמדי יתלבש.
אז אני בוחר לעצמי כמה כחולות ויכול לשמוע אותך מחייכת. 😍.
גבירתי, הייתי נותן המון על מנת שאת תהיי כאן איתי.
לבטח את היית עוקצת בחדות הכירורגית שלך על כמה שאני שמן, ערס, טמבל, או חלילה אידיוט.
לפעמים העקיצות שלך כואבות, אבל אני תמיד מקבל אותן באהבה והכנעה.
גם כי הן חלק מסוד קסמך ובעיקר כיוון שאני יודע שככל שאת אוהבת להתעלל בי, את סונטת בי אמת צרופה.
ואני, בניגוד לכל אינסטינקט, שותק ומקשיב.
.
למרות שפיזית את לא איתי, הנוכחות שלך עוטפת אותי בכל מקום כמעט, בכל רגע.
ברכבת התחתית, אני מביט בשם התחנה וחושב עלייך, בחנות השוקולד, או חנות המזכרות.
במופע הרוק אני מצלם בוידאו כדי לשלוח לך ושר מכל הלב, רק בשביל להבין אח"כ כמה את צודקת כשאת אוסרת עלי לשיר.
והנוכחות העוטפת שלך, גורמת לי להתכוונן נכון יותר, להיות עירני ומודע יותר.
במילים אחרות: להשתפר, כל פעם קצת ואז עוד קצת.
את, גבירתי, עוזרת לי להיות יותר הגבר שאני צריך להיות ופחות הילד שהייתי.
ועכשיו, בארון התחושות, לצד הר הגעגוע אלייך, הציפייה והרצון העז להיות איתך,מקופלים המתח והדריכות, לשמוע את פסיקותייך לגבי בחירות הבגדים שלי.
כי הדעה שלך חשובה לי. ולא רק הדיעה. 🤗
