בלילה, מאוחר מידי, רגעים אחרי שהלכתי לישון, עייף ומאושר, תפסתי את עצמי מוציא את הלשון החוצה, משל הייתי צפרדע או נחש.
ואז קלטתי שאני מנסה, רגע לפני שאני שוקע לעולם שכולו חלום, לשחזר את הטעם שלך.
אני משתדל ללמוד ממך כל הזמן והפעם למדתי שלפעמים חצי חלום עדיף על חלום.
כשאני איתך, גבירתי, אני ער וחולם בו זמנית.
כמה שעות קודם.
את משחקת בי כאילו היתי קלף, מותחת אותי כמו הייתי רוגטקה ואז את מצליחה להתעלל בי באומנות וחמידות ששמורה רק לך.
ואני, אני משוחק ונמתח ועליל, ואני כל כך מרוכז בך וכל כך רציני שלעיתים אני שותק. גם מרוב אהבה.
ההתעללות החמודה שלך הפעם היתה השפלה שלי. אבל לא בסגנון סרטי בדס"מ צ'כים ואחרים.
נשיקה של הרגל, הוא אקט עתיק יומין שנועד להשפיל את המנשק.
אבל אם להיות אמיתי, אני פטישסט כבד, לכן אין שום דבר משפיל בלנשק לך את הרגליים.
להפך, אין משהו שרציתי יותר מאשר לקבל את הסכמתך לתחינתי לנשק את רגלייך.
והפעם את היית מאוד נדיבה בעניין.
את ההתעללות שמרת לכלובון המתכת, זה שנרכש לאחר שהכלובון הקודם לא היה עמיד מספיק בעמידתו של האסיר.
לא להצליח לעשות משהו שאת דורשת, יכול להיות משפיל.
אני לא יכול לא להצליח, זה משגע אותי.
זה כבר כמה שבועות מאז שרכשתי אותו וחיכיתי מאוד להנעל בו, אבל את החלטת שלא בשלה העת.
כשהעת בשלה והייתי מולך, האסיר המיועד נתן תצוגת תכלית לסיבה שבגינה כלובון הסיליקון לא הספיק:
לא להצליח לסגור את הכלובון.
זה שאת, גבירתי, נגעת בי תוך כדי שסנטת בי, לא ממש סייע להרגעת ההתפרעות ורק העצימה את התסכול ותחושת ההשפלה שלי.
ואז כשבנדיבות ליבך, את שלחת אותי להרגיע ולנעול אותו, אני הייתי כה נחוש להצליח עד שקצת פצעתי אותו.
למזלי, את הבחנת בכך והסברת לי מה עלי לעשות כדי להמנע מנזק חמור יותר
לא המזל היחידי שיש לי וקשור בך.
ואז עם הציפורן שלך, שיחקת בפצע, אולי כדי לבצע בדיקת עמידות למתכת.
ואז את צילמת וחייכת את החיוך שלך שמפעיל אצלי טריגר של תחושה שאין לה שם.
כי היא מתרחשת רק כשאת מחייכת.
למראה החיוך שלך הייתי מאושר, לנוכח המחשבה שאת נהנית ממשהו שהענקתי לך.
ואז הודיתי לך,
אם זה לא היה כואב כל כך, עוד הייתי שוגה לחשוב שמדובר בחלום.
כשאני איתך, אני דרוך מאוד.
כי להיות איתך, גבירתי, זה לחיות בקופסאת הפתעה.
זה להרגיש קצוות של תשוקה ואושר, פחד ויראה.
להיות איתך זה לרצות להוציא הברות לא ברורות של סגידה ולהדבק לך לרגל כמו פנדה על עץ.
ולזכור שרק את קובעת את הקצב ואת מה שמותר.
את, גבירתי, לא שולטת על פי תו תקן או ISO כלשהו, אתך דבר לא צפוי והרשות נתונה.
הנה את מאתגרת אותי בדרישה להגיש את הבקשה שלי (בקול) לנשק את רגלייך עם סימני פיסוק וצוחקת בצחוק מתגלגל כל פעם שאני טועה
ואז אחרי שעמידות המתכת נבחנה קודם, הגיע העת לבדוק את העמידות הנפשית שלי.
את ליטפת, שרטת קלות ומעכת את האשכים שלי והפצרת בי להשתמש במילת הביטחון שלי.
לשמחתי, את רק רצית לבדוק עמידות ולא להכריע אותי והסתפקת בכך שלא לא רק המתכת הפגינה עמידות.
את מורה נהדרת ואני משתדל להיות תלמיד קשוב, כזה שמבין מה את רוצה.
כדי שזה יקרה, אני חייב להשתיק כל רעש או מחשבה מטרידה.
כמעט תמיד יש לי רחשים בראש, לפני שהפכתי לרכושך הרחשים האלו לעיתים יצרו קקפוניה.
מאז שאני רכושך, לרוב אלו מחשבות ודאגות, אני לא באמת יכול שלא לחשוב על משהו.
בחלק לא קטן מהזמן, לשמחתי, אני חושב עלייך.
כמעט רק כשאני איתך יש לי שקט בראש.
אין אף רחש, אין אף מחשבה או דאגה, מלבד הקשב אלייך.
את כה חדה וחכמה שאין כניסה לרחשים ואי אפשר להרדם כשאני איתך.
ועדיף כך.
כי כשאני איתך, גבירתי, אני בחצי חלום.
וחצי יכול להיות טוב מחלום שלם.
צילמה והתעללה: גבירתי.
