העניין עם טריגרים שמחזירים אותי אחורה, כמו עם הפעמים שגבירתי מפחידה אותי ועובדת עלי, היא שהם באים כשאני לא מוכן להם כלל, מפתיעים כמו מהלומה באמצע ארוחת בוקר.
לא קל להפתיע אותי בטריגרים שמחזירים אותי אחורה, כי אני אחד שחושב לא מעט על דברים שקרו ועל מה שקרה מאז.
למראה פוסט של משתמש שהכרתי אי אז, נזרקתי המון שנים לאחור, אל ראשית ימי בפורומים, אל הימים בהם התחלתי להשלים עם עצמי ולהבין שאני כבר לא 'אחלים' כי זו לא מחלה, זו נטיה שריטתית שאין טעם לנסות לחפור בסיבות להווצרה, כי היא איתי והיא לא הולכת להעלם.
לא שלא חפרתי בעצמי ולא שלא היו רגעים קשים של גילוי, אבל אלו דברים חסרי טעם.
המסע שעשיתי מאז, היה כ"כ ארוך ולא ישיר, שלידו משה רבנו שלקח את ישראל ממצרים לישראל דרך יריחו והתברבר 40 שנה, הוא חומר שממנו נוצקו מפתחי ה-waze .
חשבתי על האיש המבולבל ההוא ועלי, על מה שהוא חשב על בדסמ ועל מי שאני היום.
וכן, אני מודע לכך שזה נשמע כמו חסיד מישיבת 'שוט פורח' שאומר שאם תעשו אצלנו שבת תראו את העור.
אבל באמת שראיתי.
וכמה שההוא היה מגניב, לכאורה, כותב בצורה חריפה יותר, אולי אפילו טובה יותר, (עד שספק אם מי שקרא אותי אז יגלה שזה אותו אחד.) אבל בפנים היתה המון זפת של שינאה עצמית, התפרצויות של הרי געש זועמים, בפנים היתה מלחמה תמידית.
ליצנים הם האנשים הכי עצובים ואני הייתי סוג של ליצן.
ואני מסתכל עליו ועלי היום וקולט שיציאת מצרים היתה טיול של כיתה ו' למדבר יהודה ליד המסע שלי.
רק דבר אחד חבל לי, שלא הכרתי את גבירתי אז, או קרוב ככל האפשר לאז.
שלא עברתי את מה שהיא העבירה אותי אז, שהיא לא ניצחה לי את הפחד לפני שנים.
שלא הבנתי כמה שונה,פשוט ויפה, אחר ומורכב יכול להיות הקשר בין נשלט לגבירתו.
אין לי ספק, שאם זה היה קורה, היום הייתי במקום הרבה יותר טוב.
מצד שני, תודה לאל, שגם אם מאוחר, היא פגשה אותי ואף החליטה לקחת אותי.
שאלמלא זה קרה, לא הייתי יכול לדעת כמה חבל שלא הייתי שלה קודם.
