דוב(ר) ההרמון

פרולוג:
המילים, לרוב הן קטנות מידי, או פומפוזיות מידי, מתקשות להתקרב לאמת שברגש. 
ויש רגעים שהן רחוקות, אבל מספיק קרובות וקוהרנטיות. 


גבירתי, את בראת עולם שלם ומקביל בחיים שלי.
והוא מקביל, אבל גם מאוד מקושר לעולם הרגיל.
ומידי פעם, כמו בתוכנית ההיא, עם גידי גוב, אני פותח את דלת הקסמים.
ונכנס אל העולם שרק את קיימת בו והמקביל ממשיך מחוץ לדלת.
ושם, אני גם רוצה להתנפל עלייך בנשיקות, גם רוצה לחבק לך את הרגליים ובעיקר יודע שהרצון שלך הוא זה שמכתיב את הקצב.
אני מתגעגע לדלת הקסמים, מתגעגע להיות חסר אונים ומלא און לרגלייך.
מתגעגע לרגעים של אחרי, כשאת האדמה מחליפים ענננים.