אני לא אכילס.
רחוק מלהיות אפילו קרוב לאכילס.
אכילס הרי היה גיבור חיל, בנם של אלה ובן אנוש.
עם שרירים עליהם מעבירם שיעורי טריגונומטריה.
אני, שמן ולא גיבור חייל, יותר קרוב לאוכלס מאשר לאכילס. :-)
אבל זה שאתה לא אכילס, לא אומר שאין לך עקב זה או אחר, כזה שאם יכו אותך בו יפילו אותך.
סופר מן, היה גיבור על עם סטייה של לבוש תחתונים מעל המכנסיים, חוץ מזה אי אפשר היה עליו.
אבל כמו אכילס, אם היו מקרבים אליו קריפונייט הוא היה הופך חלשלוש.
אני לא סופר מן.
רחוק מלהיות אפילו קרוב לסופר מן.
יותר suber man.
אבל, זה שאתה לא סופר מן, לא אומר שאין לך אזור או שניים, שבו אתה מרגיש בלתי מנוצח.
זה יכול להיות גופני, או אחר, נניח יכולת ביטוי, תיאור או ציור.
באינטרקצייה הראשונה ביננו, גבירתי הלכה ישירות ל"כח העל" שלי ובאופן מטאפורי הורידה לי סטירה מצלצלת.
ניסיתי להאבק ולהילחם, אבל בלי טיפת קריפטונייט היא הכניעה אותי.
לא כי היא גיבורת על (היא כן), אלא כי היא צדקה.
בחודשים הראשונים שהייתי שלה, הרגשתי איך היא מרגישה אותי קצר, דווקא מהמקום הבטוח שלי, המקום בו חשבתי שאני הכי חזק.
מכאן, כבר הייתי הרבה יותר קשוב.
גבירתי למדה מהר מאוד מהו איזור חיוג אכילס, שלי.
היא מכירה אותו טוב ממני.
אבל היא אף פעם לא תנסה להכות אותי שם,
היא טובה מידי מכדי להשתמש ב"צ'יטים" כאלו.
בפגישות הראשונות ביננו, גבירתי העירה לי על שני עניינים גופניים שקשורים אלי.
הערות שקל מאוד להעלב מהן, להתנגד, לברוח.
קל, אבל לא נכון.
לא כאלו שנעים לשמוע, אבל כשאתה מספיק חזק בשביל להקשיב, אתה מבין כמה היית צריך שיעירו לך ויתקנו אותך.
לשמחתי, אני הקשבתי.
הקשבתי וזכיתי.
בגבירה מדהימה, שולטת מושלמת בשבילי, מורה רוחנית ולא רק.
אבל, קודם כל זכיתי בחברה אמיתית, אכפתית ודואגת.
זו שאני צמא לדעתה, זו שהחיוך של משביע והחיבוק שלה מרווה אותי.
בכל יום מחדש, אני יודע שאני קם כדי להרוויח את הזכות להיות רכושה.
בכל יום מחדש, אני מודה לאל שהרווחתי אותה כחברה.
איור מחרמן שעלה לי בזיכרון.
לא אילוסטרציה. בשום פנים ואופן.
