כשהייתי קטן סבתי זכר צדקת לברכה היתה מכינה מאכל בעל טעמים עזים כ"כ שלא יכולתי לסבול.
אבל סבתא היא סבתא וסבא הוא סבא וביחוד כאלו שהגיעו מצפון אפריקה אז אכלתי. כל פעם מחדש.
תודה לאל שאכלתי כי היום וככל שחיפשתי לא מצאתי כזה בטעם ההוא. כזה יש, בטעם ההוא לא . יש דברים שחזקים מידי לעכשיו אבל תתגעגע אליהם בעתיד .
למשל ה moaning .
התרגום הראשי במילון איבן גוגל טרנסלייט ל moaning הוא גניחה, אבל התרגום הנכון יותר ל moaning שלי הוא האנקות למרות שגם זה לא מדוייק .
זה היה קורה בד"כ בהתחלה. כשהיא היתה פוקדת עלי להשתחוות.
בלי שתגיד או תפקוד כלום הייתי "מתבשל" עם עצמי ומשחרר רעשים של חיה לא ברורה , משהו ממשפחת הכלביים אני חושב עד כמה שאני מצליח לשחזר את זה , משהו שבין תן לשועל וככל שהיתה משאירה אותי עם עצמי זה היה מתגבר. הייתי שונא לשמוע אותי מוציא את הרעשים האלו ובמיוחד את הקול שהיה מתחלף מרבע רדיופוני לכמעט בכייני . אוף כמה שלא הייתי אוהב את חוסר השליטה הזה. היא היתה אוהבת , אז זה עניין אחר.
העניין הוא שאתמול או שלשום מצאתי עצמי מתגעגע לרעש הזה, לתחושה הזו של רגש שעף ממך ומוציא ממך קולות וטונים שלא ידעת שקיימים בך ולא רציתי שיהיו שם.