אין הרבה דברים מענגים, ומעוררים רגש כמו המקלחת שלפני.
כשאני מרגיש איך אני מתטהר לקראת גבירתי.
מתגלח, מורח קרמים, מכין את הגוף, לפני שהנפש תהיה מוכנה לקראתה.
מרגיש כמו כהן לפני עלייה לקודש הקודשים.
אין הרבה רגעים יותר מרגשים מהדקות שלפני שאני מגיע אליה.
מתרגש ומתוח.
הרגעים בהם אני רוצה לדעת מה תפסוק באשר ללבוש שלי? האם יהיו לה הערות או מחמאות?
אני יודע שהגבירה חדה מאוד, היא רואה הכל, שומעת ניואנסים, וכשמוצאת לנכון היא יודעת לנעוץ את הערותיה כמו פגיון. חד ומדויק.
אני יודע שהיא צודקת.
שהיא לא מעירה מתוך רוע, או רצון להקטין אותי, אלא על מנת לשפר אותי. ואני מודה לה על כך.
לכן אני כה מתענג על מחמאותיה.
אני צמא להן, כמעט כמו שאני צמא לאושר שלה.
אין הרבה רגעים חזקים מהרגע בו אני מחבק את רגליה, מתחבר אליה ונטען באנרגיות.
כמה נפלאות הן, כמה נהדרת היא, וכמה אני גאה להיות למרגלותיה...
נהנה מתענג לעסות את רגליה, לסגוד לה, לנשק כל אינצ׳ אפשרי.
כמה נהדרות וענוגות הן ידיה, וכמה מופלאה האישה שמחוברת אליהן.
רוצה לדעת שעינגתי אותה, שחייכתי אותה, שהיה לה נעים.
בכל יום מחדש, אני מתרגש להיות שלה.
בכל לילה מחדש אני מודה לה על עוד יום בו הייתי שלה.
אסיר תודה על כל שיעור ושיפור.
נפעם מאיך שהיא מצליחה לשפר אותי, בכל פעם עוד קצת.
ומקווה שמצליח להיות אני יותר טוב, גם עבורה.