דוב(ר) ההרמון

חודשיים שאני רכושה.חודשיים שאני דובון שלה. 

לכאורה לא הרבה זמן, בפועל זה מרגיש כמו שנים.
בטוב, כן? בהכי טוב שיש.
כתיבה,קריאה,נראות,דיבור,מחשבה, אין דבר שבו היא לא נגעה, אין דבר שבו לא צדקה.

(וזה לא שהייתי אנאלפבת ודביל מוחלט לפני, חלילה.)

כיוון שרצה טענה שאני חוזר על עצמי, אנסה לחזור על עצמי בלי שזה יראה כך:
היא לא עריצה, גבירתי, היא נערצת.
היא לא צועקת, היא עוקצת (בחן) .
היא לא מתנהלת, היא מנהלת.
היא לא רעה, היא רועה.
והכי חשוב:
היא לא מתפשרת, היא משפרת.

כיף לי להיות שלך, גבירתי.

תודה על שהכנסת אותי להרמון.

תודה על אנטי.

תודה על שאת מנהיגה אותי.
תודה על שהפכת את החודשיים האלו (הכמעט לא אפשרים בחיי) להרבה יותר נעימים.