זה היה לפני כך וכך שנים, כשמצאתי עצמי רוכש ספר בשם "ובשקט באה החוכמה", זה היה ספר שקיבץ ציטוטים שונים, חלקם אפילו חכמים.
אבל עם כל הכבוד למצוטטים הדבר שכנראה גרם לי לי לרכוש את הספר, יותר מכל דבר אחר, היה השם שלו.
כך וכך שנים אחר כך, מצאתי עצמי נפעם מציטוטיה של גבירה.
היו בהם כ"כ הרבה דברים שהפעימו אותי: שילוב נפלא של קלילות, הומור, עומק, ובעיקר היתה בהם חוכמה.
ולא סתם חוכמה, אלא חוכמה של מישהי שאינה מתאמצת להיות חכמה.
כ"כ נפעם הייתי, עד שהחלטתי שהעולם פשוט לא יהיה שלם אלמלא כולם יקובצו יחד,אז ערכתי את כולם בסרטון.
ביד רועדת העליתי לרשת, שלחתי לגבירה, חושש שמא תשורתי לציטוט המאה לא תנשא חן בעיניה.
אולי כי פעם העברתי זקנה את הכביש, ואולי כי תרמתי לצדקה, אבל תשורתי נשאה חן בעיניה, ויתרה מכך היא מצאה בי ניצוץ חבוי של פוטנציאל.
כך או אחרת, האל הטוב והמיטיב סידר את הדברים כך שאני זוכה לפנות אל אותה גבירה חכמה בשם התואר "גבירתי".
ארבעה וחצי חודשים אחרי, ופתאום זה ברור כ"כ:
המעגל נסגר.
הספר ההוא משך אותי, כי החוכמה באה בשקט, בלי לצעוק שהיא חוכמה.
גבירתי היא פי אלף יותר "ובשקט באה החוכמה" מהספר ההוא, או מכל ספר אחר שקראתי, או מכל מישהו אחר שהכרתי.
וכשהחוכמה מדברת, אני מקשיב, מפנים, ולומד.
אסיר תודה.
