לפני 5 שנים. 4 באפריל 2019 בשעה 14:11
כמו אואזיס להלך במדבר, אני מחכה לזמן שלי איתה.
צמא.
לקול שלה, למילים שלה, ליכולת המיוחדת שלה לגעת בי, ולהטיס את התשוקה שלי לעשות למענה עוד 50 ק"מ מעלה.
כמו הלך במדבר.
אני כורע על ברכי, ושותה בצמא.
שותה ולא יכול להפסיק.
יודע שדקה אחרי שיגמר הזמן שלי איתה, הצמא יחזור להצליף בנפשי.
יפה היא, חכמה היא, אבל יותר מהכל? היא מרגשת אותי.
בדאגה הפשוטה שלה אלינו, ברצון לשמוע שאנחנו בסדר, היא גורמת לי להרגיש הכי חזק שהרגשתי אי פעם שאני רכושה של מישהי.
תודה, גבירתי.
