אחת האניגמות הגדולות ביותר, היא זו הקשורה ליכולת לבנות צוות.
זו יכולה להיות להקת רוק, קבוצת כדורסל או צוות עובדים.
לא פעם אנשים טובים ומוכשרים מאוד לחוד יהיו יחד כמו שוקולד ועמבה-לא טוב .
חייבת להיות איכות על מנת להצליח, אבל לוא דווקא חיבור של הנגנים או שחקנים הכי טובים ביחד יצור את הליהוק הנכון, זה שיוותר על האגו שלו, (אבל לא על כולו) למען המטרה.
הנהגה נכונה ובעיקר התאמה היא העושה את ההבדל. וכשזה קורה –זה קסם.
אתמול, בדרך הביתה הרהרתי לא מעט במה שקרה שעה קלה קודם, אולי בעצם 8 וחצי חודשים ושעה קלה קודם.
אנחנו שונים,אנטי ואני, מאוד שונים, אש ומיים כמעט.
אבל עם הזמן- גם הרבה פחות שונים מאשר היינו בנקודת התחלה.
שנינו ביחד וכל אחד לחוד השתננו, הוספנו אלמנטים, למדנו לתת לכל אחד מקום, בלי לוותר על שלו.
אתמול כבר אפשר היה לראות איך אנחנו מתואמים יותר, איך כשהוא יונק מעלה אני מענג מטה, איך אנחנו מבינים אחד את השני כמעט בלי לדבר(אם כי הרעשים שאני מוציא עדיין מחרפנים אותו...)
אבל, בעיקר לא יכולתי להפסיק לחשוב איך גבירתנו הצליחה לגרום לקסם הזה.
איך הלא טבעי עד לפני חודש חודשיים הופך טבעי ונכון כל כך, רק כיוון שזה קשור בלהשביע את רצונה.
פתאום לנגן ביחד את מנגינת עינוגה של גבירתנו, זה כיף.
היה כיף אתמול. מואי כיף.