פעם, כשהייתי צעיר, שרירי ושעיר במקומות הנכונים, שאלתי חבר בדווי לנשק "תגיד, בחיאת דינק, איך אתה מסתדר עם 3 נשים? אני בקושי מסתדר עם חברה אחת"
התשובה שלו פחות רלוונטית, מה שיותר רלוונטית זה שכמה וכמה שנים אח"כ מצאתי עצמי מהצד השני, ביחד עם אנטי, בהרמונה של גבירתנו מילונגה.
ביום שקולרתי, היתה שאמרה שהיא לוקחת פופקורן.
אין טענות, טבעי לצפות לקרבות תרנגולים.
הרבה פחות טבעי לחשוב על כל דבר שהוא פחות מקינאה ויריבות מרה.
שמונה וקצת חודשים אחרי, אני מסתכל על אנטי ורואה בו חבר ודמות.
שנה וחצי שהוא רכושה, הוא היה שלה כאשר קולרתי.
היה שם, ומתוך נאמנות לגבירתנו ואצילות אין קץ קיבל אותי, חיבק אותי והיה איתי ברגעים קשים. חבר של ממש.
האגו שלו קיים, הוא גדול וראוי, אבל אנטי מספיק חזק כדי לפרגן, לעודד, להיות חבר.
ובכל פעם אני נפעם לראות איך הוא מתפתח, מרגש ונשאר יסודי,מדויק ודואג.
אם כבר הרמון ? אז איתו.
בכל יום מחדש הוא מוכיח כמה הוא ראוי להיות רכושה של הגבירה מילונגה.
מברוק חבר, אני מצדיע לך.
(ואחרי שריככתי אותך...) מנשק את רגלה (הימנית) של גבירתנו.
ברכות, גבירתי.