חז"ל נהגו להגיד שאדם ניכר בכוסו, כיסו וכעסו.
אני יותר אידיוט מח' וברוך השם גם עדיין לא ז"ל ואני אומר שגבירה ניכרת ברגש שהיא מפגינה, ברגש שהיא מעוררת, ובצורה שהיא מגרשת.
נתחיל מהסוף, הקישטא של גבירתי הוא מהמדויקים שיש: שילוב של קלילות ואסרטיביות.
היכולת שלה לרגש נמצאת לחלוטין במקומות הפשוטים, היומיומיים, הלא בדסמים ועם זאת כיוון שאני רכושה -הכי בדסמים שיש.
בכל יום מחדש היא מעוררת בי תשוקה, הערצה, רצון אין קץ לתת לה.
ומצליחה לעשות זאת בצורה כמעט נונשלנטית. כיוון שזו היא.
היא מנגנת בי, פורטת עלי, מרקידה לי את הלב לפרקים ומעמידה אותו בדום מתוח לפרקים אחרים.
והכל מתחיל מליבת הדברים: הרגש שהיא מפגינה.
היכולת הכמעט לא מתמטית שלה לשלב חיבה ודאגה עם דקדקנות, קשיחות, ירידה לפרטים ושליטה מוחלטת בקצב, הופכת אותה בעיני לאנושית ונשגבת באותה עת.
אני נפעם ממנה, מתרגש ממנה, מרגיש אותה ומרגיש בזכותה.
כזה אני: לא חז"ל, אבל כן אידיוט בר מזל.
