יצאנו מהמועדון. השעה הייתה משהו כמו 4 לפנות בוקר. הוא היה ריק כמעט לחלוטין. כשירדנו במדרגות, באו אחרינו שני גברים. שמעתי במקרה שאחד מהם אמר לחברה שלי בעקיצה- "לא ידעתי שיש בX גם אנשים משכילים...".
הסתכלתי עליו בשוק. "היא לא היחידה, גם אני. למה, מה אתה כבר עושה? יש לך תואר במדעי הדשא?"
"אני מהנדס מערכות שעובד בחברה בטחונית שאני לא יכול לספר עליה"
"יופי, ואני בעלת שני תארים ועכשיו שוב סטודנטית לX, ולך יש רק תואר ראשון"
"מדעי הרוח, אפשר לחשוב...", אמר בקריצה.
זה הרגע שהבנתי שיש לי עסק עם נאד נפוח שכדאי מהר מאוד להוציא לו את האוויר.
עמדנו בחנייה, חברה שלי דיברה עם חבר שלו. בחור קצת יותר צנוע.
מ', הבחור הנפוח, התחיל איתי סוג של פינג פונג שבו הוא מתנשא ושיפוטי כלפי כל דבר בערך, ואני עוקצת אותו בחזרה ומביטה בו במבט מתנשא. החברה שלי והחבר שלו הקשיבו לשיחה שלנו והתערבו מידי פעם, תוך כדי שחבר שלו יורד עליו כל הזמן ומחמם את האווירה.
"אפשר לחשוב מה אתה כבר. מרוקאי, לא?"
"כן"
"נו, עוד מרוקאי לא מפותח"
"למה, מה את?"
"חצי אשכנזיה וחצי תורכיה ואני מתערבת איתך שזה שבכל זאת יצא ממך משהו, זה כנראה בגלל שאמא שלך הייתה עם השכן ואתה לא לגמרי מרוקאי..."
חבר שלו התפרק מצחוק. "חריפה הבחורה"
"מה לעשות, אשכנזים חריפים בשכל ומרוקאים חריפים באוכל...".
כולם מתפרקים מצחוק (אני לא גזענית, כן? זה היה לצורך העקיצות).
"מאיפה הבאת את זה?", מ' שאל.
"מעכשיו. בניגוד אליך, יש אנשים שחושבים מהר"
"נתנה לך מכה מתחת לחגורה", אמר החבר המחמם.
"זה מה שצריך לעשות עם נרקיסיסטים. אתה יודע מה זה נרקיסיסט?"
חברה שלי וחבר שלו מתפרקים מצחוק. על הפרצוף שלו מרוח עלבון. "ברור שאני יודע מה זה, ואני מתנשא ולא מתבייש לומר שיש לי על מה"
"האומנם?", שאלתי אותו בהבעה משועשעת. "מאיפה המילה נרקיסיסט?"
"מפרח הנרקיס שחי בביצה. הוא פרח יפה שצומח לבד במקום שבו אין כמעט דבר"
"אז אתה טועה. נרקיסיסט מגיע מהמיתולוגיה היוונית, בה יווני בשם נרקיסוס היה כל כך מאוהב בעצמו, עד שהוא הלך לאגם, השקיף בבבואתו במים ולא יכל לזוז משם עד שמת. פרח הנרקיס קרוי על שמו"
"אז את טועה"
"לא, אני בטוחה במיליון אחוז"
החבר שולף את הטלפון ובודק מול ד"ר גוגל. "אחי, הבחורה צדקה"
אני צוחקת.
וזה נמשך ונמשך. למשל, כשהתפאר בפסיכומטרי גבוה וידע טוב בעברית, ושאלתי אותו מילה שהוא לא ידע מה היא. זה המשיך בזה שהוא זרק לאוויר בשיחה עם חבר שלו את המילה "לינוקס", ושאל בהתנשאות אם אני יודעת מה זה, ואמרתי לו שזו מערכת הפעלה והוא ישר אמר: "וואלה, את בחורה לחתונה". הוא חזר על המשפט הזה לפחות עוד 4 פעמים בכל פעם שחשב שאני לא יודעת משהו וידעתי, ובכל פעם שהתווכחתי על משהו וצדקתי. שזה היה תמיד.
לא הפסקתי לצחוק עליו. לרדת עליו. לעקוץ אותו. להיות הכי מתנשאת שיש ולהחזיר לו באותו מטבע. לשחק במגרש שלו.
בהתחלה חשבתי שזה אתגר נחמד (ולמען האמת רק במהלך השיחה שמתי לב פתאום שיש לו עיניים ירוקות ממש יפות, ובכלל, הוא נראה די טוב), אבל אז פשוט הבנתי שההתנשאות שלו דוחה אותי ממש, ובכלל- זה לא שהוא באמת מתעלה מעליי 😉 זה היה בעיקר פאתטי.
בשלב מסוים במהלך השיחה זרקתי שיש לי ילד והוא היה בשוק מוחלט. ממש. היה ברור שהוא לגמרי בעניין שלי, ולפי האמירות שלו ירד לו ממני בבת אחת. זה ממש הפריע לו, אבל אני לא מסתירה את זה. המשכנו לדבר, אני כבר קפאתי מקור וכבר היה קרוב לחמש בבוקר. גם חברה שלי שקשקה מקור. החבר שלו נתן לחברה שלי מעיל, והזבל שאני דיברתי איתו היה מרוכז מידי בעצמו בשביל להיות ג'נטלמן :)
החבר הציע שנלך לבית של מ', חברה שלי זרמה, ורק אני ומ' לא ממש היינו בטוחים. אני רציתי כבר לישון, הוא הובך מהרעיון. בסוף סגרנו שנבוא אליו. החלפנו טלפונים כדי שנתקשר כשנגיע לבית שלו.
***
הגענו לבית שלו. דיברנו, קשקשנו. הוא עשה סיור בבית שלו והתלהב ממנו ממש. יש לו כלב פאג קטן. אני ישר אמרתי לו שחבל שיש לו פאג כי זו התעללות בכלב. הוא שאל למה, ואמרתי לו שבגלל המניפולציות שעושים בהרבעות וזיווגים נוצרות בכוונה מוטציות גנטיות שפוגעות בהם. הוא אמר שזה לא נכון, אני אמרתי לו שיש להם אף פחוס שעושה להם בעיות נשימה קשות, ומבנה הגוף של הנקבות באגן לפעמים כל כך מעוות, שהן לא יכולות להמליט באופן רגיל ולפעמים נאלצים לעשות להן ניתוחים קיסריים או שהן יוצאות בנזקים פיזיים קשים. הוא הסתכל עליי בשוק ואמר שאני צודקת ושהוא מופתע שאני יודעת את זה.
נמרחתי על הספה. הכלב בא אליי וליטפתי אותו ועשיתי לו נעימים והוא ממש גירגר. החבר שלו הסתכל עליי בשוק ואמר שהכלב בד"כ סנוב כמו מ', ולא מתקרב ככה לזרים. ממש לא מתייחס אליהם. לכלב כנראה לא היה אכפת מה בדרך כלל, כי הוא ממש התיישב לי על הברכיים והסתכל עליי במבט כאילו הוא עוד רגע גומר כשליטפתי אותו מתחת לראש... 😄 מ' ממש התלהב מהקשר שהתפתח ביני לבין הכלב, והתיייחס אליו ממש כמו אל הילד שלו.
בשלב מסוים חברה שלי והחבר שלו הלכו לחדר השינה להתבודד קצת. מ' התחיל לעשן וזה הוריד לי ממנו בשניה. בינתיים משהו בו תפס אותי, והוא מצא חן בעיניי. אבל אני לא אוהבת מעשנים.
מ' התחיל להכנס לסרטים שלא יזדיינו על המיטה שלו כי הוא בדיוק החליף מצעים באותו יום 😄 אחרי כמה זמן החבר התחיל לעשות קולות מהחדר, והוא ממש התעצבן ונלחץ וביקש שאני אדפוק להם בדלת ואבקש שלא יעשו כלום, ואיך אני לא דואגת לחברה שלי. אמרתי לו שסיכוי אפסי שהיא עושה איתו משהו, וגם אם כן, שיהיה לה לבריאות. היא ילדה גדולה. ואז הוא התחיל עם השיפוטיות שלו לגבי בחורות "כאלה"... הבנאדם נפרד לפני 3 חודשים ממישהי שהיה איתה עשר שנים, וברור שהוא כבר לא זוכר מה קורה בסצינת הדייטינג והיה מנותק מהעולם. הוא סיפר שגברים זה אחרת בגלל שיש להם דחפים מיניים וזה שונה אצל נשים. כמעט העפתי לו כאפה. הוא אמר שהוא היה עם פרחות, למרות שהוא ממש לא אוהב אותן.
"למה היית עם פרחות אם אתה לא נמשך אליהן ומזלזל בהן?"
"כי הן זולות"
"אתה זול!", התעצבנתי עליו.
"אני לא"
"אתה מוכן לשכב עם בחורות שאתה לא נמשך אליהן רק כי אתה חרמן. זה עושה אותך זול"
"אני לא זול!"
"מה זה זול בעיניך?"
"אחת ששוכבת עם כל אחד"
"בדיוק", אמרתי לו וממש הרגשתי כמו בתשאול סוקרטי.
ירד לו האסימון, ושוב הורדתי לו את האף.
במהלך השעות שהיינו שם, מצאתי את עצמי מקשיבה לו ומסתכלת עליו בשתיקה. זה הלחיץ אותו נורא, אמר שלא נעים לו, שזה לא מנומס לבהות בלי לדבר. אמרתי לו שלפעמים לא צריך למלא בכל מחיר את חלל האוויר במילים. יש משהו יפה בשתיקה, בזה שאני מעכלת דברים שהוא אומר. זה הגיע למצב אבסורדי שאם לא היה לי מה לומר באותו רגע או לא היה לי צורך, הסבתי את הראש העיקר לא להסתכל עליו, כדי שלא יתעצבן או יחוש לא בנוח. כנראה שהמבטים שלי היו חודרים וחודרניים מידי עבורו.
בשלב מאוחר יותר, החבר שלו יצא בתחתונים לשירותים, ומ' נכנס ללחצים שהם מזדיינים שם על המיטה שלו... זה היה קורע. אמרתי לו שאני בעצמי אעזור לו להחליף מצעים, אם זה הסיפור 😄 אחרי זמן מה הם יצאו מהחדר.
מ' המשיך עם ההתנשאות המגעילה שלו. אני המשכתי להראות לו שהוא לא יודע על מה הוא מדבר.
"את יודעת מי זה דמניוק?"
"הנאצי?"
"יפה..", אמר בהשתאות.
"מה ההתלהבות?"
"אני בטוח שהוא והיא לא יודעים מי זה. נכון שאתם לא יודעים מי זה?", הוא שאל אותם בסנוביות דוחה. אני לא יודעת מה החבר שלו עושה איתו עם יחס כזה של זלזול. הם הנידו בראשם. זה ממש עיצבן אותי.
מאיפה הצורך המחורבן הזה להוכיח שהוא יודע יותר מכולם? יש את זה ביותר ביטחון עצמי נמוך?? הוא המשיך לתת אותו כדוגמה לזדורוב ושוב שנינו ניהלנו ויכוח (כרגיל) לגבי ההוכחות הדרושות להרשעה פלילית וחברים שלנו הסתכלנו עלינו בשוק, על מה אנחנו מדברים על דברים כאלה בשש בבוקר.
"את מתווכחת על כל דבר וחושבת שאת יודעת הכל", הוא אמר אחרי שתיקה קצרה. וכמעט לחש: "כמוני...".
ציחקקתי.
רציתי להלחיץ אותו.
"טוב, אני הולכת לחדר שלך להתייחד עם עצמי קצת. מצטערת מראש לגבי המצעים". הלכתי לחדר שלו, הוא בא אחריי.
סגר את הדלת מאחורינו. הוא התקרב אליי. העיניים שלו זהרו בחושך.
הייתה לי הרגשה שהוא עומד לנשק אותי. זזתי צעד קטן אחורה.
"אפשר לעזור לך?"
ציחקקתי.
"אני רוצה לרדת לך", הוא לחש לי.
הסתכלתי עליו בהלם.
"רק לרדת לך. זהו."
"תהיה לך שלולית גדולה על המיטה"
"בסדר"
המשכתי לשתוק. ואז התחלתי להסתובב. "לא נוח לי"
"זה בסדר, אני מבין. לא מתאים...", האכזבה נשמעה בקולו.
חזרנו לסלון.
ואחרי שיחה קצרה התחלנו להתווכח על משמעות המילה אסרטיבי.
"אסרטיבי זה דעתן, נקודה", הוא אמר.
"אסרטיבי זה לא דעתן. דעתן זה מישהו שעומד על שלו ויש לו דיעות מוצקות. אסרטיבי זה אדם שנמצא על רצף בין פסיבי לאגרסיבי, והוא יודע להביע את דעתו בלי לפגוע בסביבה כמו האגרסיבי"
"לא, לא. אל תתני לי משפטים כאלה ארוכים. יש לזה מילה אחת- דעתן"
"אתה טועה. אין לזה מילה אחת בעברית שמתארת את זה טוב. זה הסבר למונח"
"אני אבדוק בויקיפדיה?", שאל החבר.
"בוא נתערב", הצעתי.
"הולך. אם אני מנצח, את באה איתי לחדר השינה שלי"
כולם הסתכלו עליי. "טוב, רק ללכת, לא עושה כלום"
חבר שלו: "מה כלום? שבע דקות בגן עדן"
"זהו, לוקח לך רק שבע דקות?", עקצתי אותו.
"הרבה הרבה יותר", מ' אמר. והעיניים שלו בערו וזה היה שקוף כמה שהוא רוצה אותי.
התפתלתי שם. החבר קצת לחץ.
מ' בסוף אמר: "טוב, היא לא רוצה, עזוב, לא בכוח"
החבר שאל אותי: "ומה את רוצה?"
"אני אתן לה מאה שקל או משהו", אמר מ'.
"אנחנו רוצים משהו ג'וסי", אמר החבר.
חייכתי. "אני יודעת מה. אתה מתפשט והולך עירום מסביב לבית שלך, בחצר"
"לא, לא, אין סיכוי, אני לא עושה את זה"
"חשבתי שאתה בטוח בצידקתך"
"כנ"ל"
המשכנו להתווכח, בסוף הוא אמר: "טוב, זה כבר לא חשוב, זה נהיה סתם"
"אז תגיד מה התשובה בשביל הכבוד שלנו", אמרתי לחבר.
בחיפוש התגלה ששנינו צדקנו. מזל שלא התערבנו...
הוא שוב מילמל שהוא לא מאמין שיש לי ילד... הראיתי לו תמונה בטלפון :)
הוא התבעס בטירוף.
אמרתי לו שאני לא מסתירה את זה, זה חלק ממני. אני אדם ישיר וכן.
חברה שלי אמרה לי בעקיצה, הנבלה: "כן? לא אכפת לך לומר הכללל...? אז תגלי לו"
"לגלות לי מה?", מ' שאל.
"מה את עושה", אמרה החברה.
"את הולכת לדאנג'ן?", מ' קלע בול.
שתינו התפוצצנו מצחוק.
"כן", עניתי לו.
"כן??"
"כן"
"וואו. וואו. אני לא מאמין. את נראית ילדה טובה..."
"נראית. ואני באמת ילדה טובה"
"אבל סוטה"
"נכון, וגאה בזה"
"את סוטה קטנה"
"נכון"
ראיתי שהוא משתמש במילה "סוטה" כמה פעמים במהלך השיחה, כאילו כדי לרדת עלי, כמו מילת גנאי. זה לא הזיז לי.
"את בקטע של BDSM?"
"הופה... אני רואה שאתה מבין עניין"
החבר: "מה זה?"
מ': "מה, זה מוכר..."
אני: "זו המילה בקהילה לסאדו מאזו"
מ': "שוטים וכאלה?"
"כן"
"ונרות?"
"גם"
החבר: "מה נרות? למה שמישהו ירצה שישפכו עליו נרות?"
חברה שלי: "כי הם מזוכיסטים אולי?"
אני: "נכון, וזה כואב נעים, ויש דרכים לעשות את זה יותר נעים"
מ': "את גם מכניסה להם דברים?"
"כן, למשל סטרפאון"
החבר: "מה זה? מה זה סטרפאון?"
"אחי, אני לא מאמין שאתה לא יודע מה זה"
חברה שלי: "גם אני לא ידעתי מה זה עד שחברה שלי סיפרה לי"
מ': "אחי, זה זין שהיא שמה על עצמה ומזיינת עם זה"
"בחורות או בחורים", אני הוספתי.
החבר בשוק טוטאלי.
"אני מת על התמימות שלכם, איזה חמודים אתם", מ' אומר.
מודה ומתוודה שהתחלתי לגלות בו סקרנות מחודשת.
"את עושה גם מילקינג?"
"לא"
"מה זה מילקי? מה זה קשור לסקס?", שואלת חברה שלי.
הוא מסביר.
"אתה בקטע?", שאלתי.
"לא, זה לא בשבילי. ואם כבר, אני דומיננטי. ואת נראית לי מלכה"
"נכון, אבל חשוד שאתה יודע כל כך הרבה בזה"
"זה ידוע"
מסתבר שלא"
"אז את הולכת לדאנג'ן?"
"פעם ב.. לא הלכתי לפחות חצי שנה"
"אז את לא באמת לגמרי בקטע"
"אני מעדיפה ללכת למסיבות פרטיות יותר"
העיניים שלו נפתחו.
"גברים לא צריכים לקבל בתחת", טען.
"למה לנשים זה נראה הגיוני מבחינתכם?"
"זה כואב, למה שמישהי תרצה?"
"יש כאלה שנהנות, ויש גברים שנהנים מזה"
"הם באמת נהנים מזה??"
"כן. לא ידעת שנקודת הג'י של הגבר נמצאת בתחת?"
"זה לא הוכח"
"בטח שכן, בערמונית. יש הרבה גברים שרוצים שידחפו להם אצבעות והם עפים מזה. תנסה. אמרת לי שאתה הרפתקן שאוהב לנסות דברים חדשים, לא?"
הוא חייך ושתק.
איכשהו הגענו לוויכוח על מה זה טרנסוויסטט. הוא טען שזה טרנסקסואל. אני אמרתי שזו מילה נרדפת לקוקסינל.
הפעם החלטנו להתערב.
"מה את רוצה?"
"לתת לך סטירה. אתה?"
הוא מילמל איזה משהו חסר חשיבות 😄 אני אפילו לא זוכרת מה הוא הציע.
ישבתי לידו על הספה, הוצאתי את הטלפון שלי והוכחתי לו שאני צודקת.
הבעת אימה הייתה על פניו. עמדתי כשירך שלו בין הרגליים שלי. נגעתי לו בעדינות בפנים והזזתי אותן מעט כדי למצוא את הזווית הנכונה והנוחה.
הוא נרתע ממש. "אל תעשי את זה כואב מידי"
"תהיה גבר ותקבל את זה כמו שצריך"
"את בטח תתני לי אגרוף"
"סטירה. תפסיק לזוז כבר"
אני מרימה מעט את היד כדי להזיז לו את הפנים, והוא נרתע, מבוהל ממש. אני מצחקקת וזה פשוט מתחיל לחרמן אותי.
"נו, אני מאבדת סבלנות"
המבט שלו, חסר אונים, חמוד כזה, קצת כנוע... הרבה הרבה פחות נטול הגנות של נרקיסיסטיות והתנשאות. היה שם משהו נקי ומבוהל. משהו מושך מאוד. אמיתי יותר מכל השעות שישבתי איתו ודיברנו.
לבסוף הוא עומד ומביט בי בעיניים המטריפות שלו, מבריקות כאלה, ואני מרימה יד וסוטרת על לחיו. חזק, לא בכל הכוח.
"איי!", הוא אחז בלחי.
"תפסיק, זה לא כזה כאב, זה לא היה בכל הכוח"
"האמת שכן, נכון. חשבתי שתפוצצי לי את הפנים.. זה עשה לך את זה?"
"כן...", עניתי בפשטות וחייכתי.
"די, כבר צריך ללכת. כבר 7.5 בבוקר. בואי", אמרתי לחברה שלי.
החברה שלי והחבר שלו התוודו שהם בכלל לא הזדיינו, סתם עבדו עליו ורצו לחרפן אותו. הוא התעצבן עליהם.
אחר כך הוא שוב התבעס על זה שאני אמא.
הוא קם כדי ללוות אותי לדלת. אמרתי לו שיפסיק להיות כזה שיפוטי לגבי כל דבר.
הוא עמד ממש קרוב אליי.
הוא אמר שאני שיפוטית לגבי הסיגריות שלו.
אמרתי לו שאני לא שיפוטית, שכל אחד יעשה מה שטוב לו, אני פשוט לא אוהבת את הריח. הוא שוב התבעס.
חברה שלי זרקה לו מהצד שייקח את הטלפון שלי.
הוא אמר שהוא כבר לא ילד ומחפש משהו רציני, ואני אמא. ואני הוספתי שאני לא אוהבת מעשנים.
והיה שם משהו באוויר שבו שנינו נועצים מבטים אחד בשני ויש גיצים.
שאלתי אם אפשר לתת חיבוק, והוא היה מופתע. "אממ.. אפשר"
אז עזוב, לא צריכה טובות". הסתובבתי, והוא תפס אותי ודפק לי חיבוק חזק. נדמה לי שהוא הריח לי את השיער תוך כדי.
והסתכלתי עליו ושוב ההפנים שלנו היו סמוכות כל כך. הוא נתן לי נשיקה על הלחי ואני צבטתי לו את הלחי שלו.
היה לי קצת קשה להרפות.
יש לו פנים יפות והוא הצית בי אתגר לפרק ממנו את כל החרא הזה שהוא מכוסה בו. לראות את האני האמיתי שמסתתר בתוכו, את האני חסר ההגנות והמגננות וההתקפות.
"אני רוצה לרדת לך", הוא שוב לחש.
ואני רק הסתכלתי עליו. "למה?"
"כדי לראות אותך נהנית. בלי תמורה"
"ברור"
"את לא מאמינה שגברים יכולים לתת בלי לצפות לתמורה?"
"לא"
הוא תפס את היד שלי בניסיון למשוך אותי לחדר שלו, ראה על הפנים שלי את ההתלבטות.
זה היה קשה כל כך.
"לא מתאים. הם פה"
"אני אנעל את הדלת"
"אני רעשנית".
היה לו פרצוף של אחד שנדלק לגמרי.
"תנצלי אותי", הוא לחש.
ואני הרגשתי זרמים נשלחים לכוס שלי ואיך הוא מרטיב.
קרעי תמונות שלי קפצו לדמיון שלי שבו אנחנו בחדר שלו, אני נשענת על הקיר, הוא על הברכיים, אני עם תחתונים ומכנסיים מוטלים על הרצפה. אני שוכבת על המיטה ודוחפת את הראש שלו אל בין הירכיים שלי. פנטזיות רצות במהירות.
"אני חושבת שעדיף שלא..."
"עד שאזרתי אומץ...", הוא ביקש. העיניים שלו התחננו. היה לו מבט ממש מחורמן.
חייכתי.
הוא ניסה עוד קצת לשכנע, ואני דחיתי בעדינות. נשקתי על לחיו וצעקתי לחברה שלי ש"בואי נצא עכשיו לפני ש...", ולא הצלחתי לסיים את המשפט. לפני שאני קורעת ממנו את הבגדים.
נכנסנו לאוטו, הוא עמד בחצר, אור היום כבר התפזר בכל מקום, והמבט שלו היה הדבר האחרון שראיתי לפני שחגרתי את חגורת הבטיחות שלי ונסענו משם.
