הוא אוסף אותי ברכב שלו.
בין האצבעות נחה סיגריה והייתי בשוק. לא טרחתי בכלל לשאול אם הוא מעשן.
זורק את הסיגריה לבקשתי.
הוא גר רחוק, וכדי לראות אותי, הוא נסע שעתיים, למרות שידע שנוכל להפגש רק לשעתיים.
זה היה ממש מתוק מצדו.
הכרנו בפייסבוק.
מתחלף שבעיקר התנסה כשולט, אבל בפועל נוטה חזק להיות נשלט.
קצת יותר מבוגר ממני. הרבה יותר גבוה ממני (1.90). חיוך שובה לב ושיער פרוע.
חיבוק.
לא הגדרנו מה המטרה של הפגישה. צחקתי עליו שאנחנו מתקדמים לפריינד זון. קצת משעשע אחרי שיומיים לפני כן, ניצלתי אותו כדי שיספר לי בפרוטרוט איך אני מזיינת אותו בתחת ואוננתי תוך כדי. למרות שסירבתי שיגמור, הוא גמר, ואמרתי לו שאני יותר לא נותנת לו הוראות ולא עושה סשן וירטואלי. התבעס.
אז בית קפה? פאב?
אני שואלת- אולי סנוקר?
והוא זורם, ואני מתחרטת, ואז מחליטה ללכת על זה.
לא בא לי לשבת בפגישה קונבנציונלית עכשיו שעתיים.
זורמים למועדון סנוקר.
בוחרים שולחן בפינה.
לא מרשה לו לעשן.
מחליטים להצטלם, הפרשי הגבהים מטורפים מידי, אז הוא יורד לבקשתי על הברכיים ודופקים סלפי כדי להראות לחבר'ה ;)
מחליטים להתערב. לא יודעים על מה. מחליטים לשחק, ואחרי הניצחון נחליט.
משחקים.
הוא מוביל עליי.
החלק החמוד זה שהוא גם מייעץ לי פה ושם מה לעשות ואיפה להכות ואיך.
אני מחליטה להשתמש בכלי נשק בדרך לניצחון כמו לעמוד במיקום אסטרטגי מול השולחן כך שלא יוכל להכות בנוחות, להתחכך בו ולפתוח שני כפתורים בחולצה, כולל להתכופף אל מול החור שהוא מכוון אליו את הכדור...
מצחקקים, מפלרטטים, הרבה רמיזות מיניות ובדסמיות. הוא כלבלב מתוק ביותר. בין לבין יש לנו גם דיונים אינטליגנטיים :)
הזבל מנצח.
נו, אז מה הפרס?
הוא לא יודע. מתלבט.
לוחצת.
הוא מבקש לגמור היום. כלומר, מחר. היום יישן אצל חבר כדי לא לנסוע שוב שעתיים לבית שלו.
מאשרת.
סיבוב שני.
על מה מתערבים עכשיו?
לא יודע.
גם אני לא.
בודקת קודם מה הוא יציע.
מחליטים לשחק ולראות.
הוא שוב מנצח, הפעם זה היה צמוד יותר.
הוא עומד לידי, אנחנו נשענים על השולחן.
אני כבר מיציתי.
אז מה אתה רוצה?
יש לו חיוך מנוול.
אני לא יודע, זו בעיה. אני לא רוצה לבקש משהו שאני אקבל ממילא.
אני צוחקת.
הוא רוצה לצלם אותי על ארבע. אין לי בעיה. אפילו לרדת לשניה בצד, פינה של האולם. אבל הוא פתאום חושב שזה פשוט מידי והוא ביקש שאלקק זרע. צוחקת לו בפרצוף, ומורידה אותו מהר מהרעיון.
שואלת מה הוא רוצה, באמת רוצה ממני.
הוא אומר שהוא לא באמת רוצה משהו שקשור בלשלוט בי.
אז תבחר מה שהכי בא לך, מה שאתה רוצה.
אני רוצה שאת תחליטי. שתעשי כי בא לך, כי זה זורם.
הכל בסדר 😄 אתה יכול לבחור לקבל חמישה ספאנקים או לתת לי.
לקבל!
יאללה, בוא נלך.
יוצאים משם. מגיעים לרכב.
אנחנו באיזור תעשייה ואני מבקשת ממנו להפשיל מכנסיים ולהישען על מכסה הרכב הקדמי שלא פונה לכביש.
הוא מצביע על מצלמות אבטחה שמרושתות באיזור.
מתלבטים, ואני מציעה ללכת לים.
נוסעים לים.
מזג אוויר נעים.
די ריק.
יש כמה מבוגרים עם כמה ילדים צווחנים וחסרי גבולות. טרן אוף מטורף.
צריכים לרדת מהטיילת לקו החוף. יש סלעים גדולים ואין סיכוי שאקפוץ עם עקבים. הוא מציע שק קמח, אבל אני מסרבת. הוא מושיט לי יד ופשוט מחבק אותי במותן ומוריד אותי בעדינות על החול. מתחילים להתרחק מהאורות לכיוון חשוך יותר.
קשה לי ללכת עם העקבים שטובעים בחול הרך. אני חולצת אותם ומסירה את הגרביים ומחזיקה אותם בידי. הוא מחזיק לי את התיק. מתרחקים עוד קצת. אישה הולכת מרחוק וספק אם מתקרבת לכיוון שלנו. רחש הגלים. רוח נעימה. די רומנטי :)
רואה כמה סלעים.
תתכופף אליהם. פה.
הוא מביט הצידה בחשש. הוא רואה את האישה ההיא מרחוק שנראה שהיא הולכת לכיוון שלנו. לדעתי אין סיכוי שתבין מה אנחנו עושים. רחוקה מידי. הטיילת שצופה עלינו מכילה כמה אנשים שמדברים בקול חזק, אבל גם הם רחוקים יחסית. מספיק כדי שלא נבין מה הם אומרים בדיוק.
זה עכשיו או מי יודע מתי. אי אפשר עוד להתרחק, אני ממהרת לחזור.
אני לוחצת עוד טיפה, והוא מפשיל מכנסיים וגם תחתונים כשאני מבקשת. נשען על הסלע, תחת מובלט החוצה. מביט בחשש לצדדים.
אני מרימה יד ומניחתה אותה בעוצמה על הישבן הלבנבן שלו שזוהר באור הלבנה.
תספור.
אחת!
שתיים!
שלוש!
עוברת מלחי ישבן אחת לשניה.
הריגוש מדגדג לי בבטן.
גם אני משתדלת להסתכל למעלה ולצדדים, לראות שאף אחד לא מתקרב יותר מידי.
הוא שקט. רק סופר בקול. לא מזיז לו, כנראה.
אבל אני גם לא מכה חזק מידי.
מסיימת את החמישית וגונבת שישית.
מרשה לו להתלבש. הולכת מעט בזווית לצד הגוף שלו ומספיקה לראות חצי זקפה שנראית מרשימה בחצי השניה שאני רואה, מתחבאת מיד בתחתונים.
הוא עדיין על הברכיים.
בא לי ממש לנשוך אותו. תופסת לו בשיערות שלו, ארוכות יחסית, מטה את הראש הצידה ומגלה אליי את הגרון שלו. מנמיכה את השיניים שלי על העור שלו ונועלת את הלסתות שלי על הבשר לאט לאט. הוא מתמסר אליי. לא אומר מילה ולא הברה. אני נושמת את הריח שלו מעורבב בריח האוויר המלוח, חשה את הנשימות שלו, הלב שלו פועם בעורק הראשי קרוב לעורק שלי. מושכת קצת יותר חזק בשיער לאחור. רגע אינטימי מאוד שבו אני מרגישה את הטעם שלו, מריחה את הריח שלו. השיניים שלי במקום (כמעט?) הכי רגיש בגוף שלו. ממשיכה לנעול ולסגור עוד ועוד, הוא לא מצייץ ואני מתרשמת מכושר העמידה שלו בכאב. בד"כ גברים בוכים הרבה לפני.
אני מתרחקת מעט. המבט שלו עוד יותר מחרמן אותי.
שוב תופסת לו בשיער ומטה אותו הצדה, הפעם לצד השני.
שולחת את הפה שלי לכיוונו.
אל תשאירי סימנים, הוא מבקש חלושות. טוב שהוא נזכר באמת...
מסיטה מעט את צווארון החולצה והפעם נושכת קרוב יותר לכתף, במקום מוסתר יותר. נושכת, הפעם מהר יותר חזק יותר. שולחת יד אל עבר הפטמה ומסובבת קצת מעל הבגדים. אין כל כך תגובה, אז אני משחילה כף יד קצת קרה אל מתחת לשכבות הבגדים שלו, מאתרת את הפטמה הימנית, היא זקורה ואני משחקת בה, מסובבת אותה... מעוכת לו את החזה. אויש...
מסיימת לנשוך, צריכה כבר לסיים ולא בא לי.
אני מסתכלת לו עמוק בעיניים, המבט שלו קצת מעורפל. אני מלטפת לו את הלחי.
מה אומרים?
תודה...
הוא מתחיל לנשק את האצבעות שלי שמונחות על כתפו.
אני מורידה את האצבעות.
הרשתי לך?!
לא. סליחה.
אני מנחיתה סטירה מצלצלת על הלחי שלו.
הוא שותק. ואז שוב מבקש סליחה.
תתלבש.
הוא מתלבש ושנינו מטפסים מעל הסלעים בשתיקה. אני הולכת יחפה לצדו כל הדרך לרכב.
האבנים לא מפריעות לך?
לא. אני יותר מפחדת מזכוכיות.
עדיין יש אינטימיות באוויר, הקסם של השליטה קצת מתפוגג.
יש הרבה דברים שאני רוצה לומר וגם הרבה כלום.
כשאנחנו מתיישבים ברכב, אנחנו חוזרים למציאות.
אנחנו צוחקים בדרך, הוא קצת מרגיע חששות שלי.
הוא מקסים.
עוצר ליד הבית שלי.
אין לי זמן אפילו להתנשק איתו בגלל שאני כל כך ממהרת.
ולמען האמת העובדה שהוא עישן מקודם ממש דוחה אותי ואני לא מסוגלת.
אבל ממש בא לי.
אני מסתפקת בחיבוק ארוך ככל שאני יכולה להרשות לעצמי. הוא מצמיד אותי אליו חזק ומלטף לי קצת את הגב.
כאילו הוא מנצל את רגע הקירבה הזה. החיבוק ממש נעים לי.
הפנים שלי סמוכות לשלו. אנחנו נושקים זה לזה על הלחי. אני לוחשת לו באוזן שהיה לי כיף ושאני מאוד מעריכה את זה שהוא בא אליי, וזה ממש לא מובן מאליו מבחינתי. הוא מחייך.
לא הרבה אחרי שאני מגיעה הביתה, אני מגלה שאני רטובה ממש.
אני לא יכולה להפסיק לחשוב על הרגע שאני אוכל לגמור את עצמי לדעת.
כשאני יכולה, מאוחר בלילה, אני שולחת לו הודעה ומקווה שהוא יעזור לי.
הוא עוד לא גמר.
מתכתבים קצת.
הוא אומר שלא כאב לו בכלל. אני נחושה בדעתי להכאיב לו עוד יותר.
הוא זורק שהוא מקווה לבוא בפעם הבאה ליותר משעתיים.
אני מספרת לו כמה שבא לי לדפוק לו את התחת חזק, בלי כמעט ג'ל סיכה, ואולי זה מה שיגרום לו לכאוב קצת...
ההתכתבות מתארכת ואנחנו מדברים על הערב הזה וגולשים יותר ממה שרציתי. אני עייפה ממש.
בסוף הוא חותם את השיחה ב"לילה טוב גברתי",
וזה ממש מחמם לי את הלב.