פחד, כאב וכנות

זה היה מאתגר, אבל נראה שהצלחת לספור כמה פעמים גמרתי בסשן האחרון.
תמיד תהיתי לגבי המספרים, ניסיתי לספור פעמיים-שלוש, אבל איפשהו באמצע זה תמיד היה מתמוסס, הספירה והמוחות המעורבים.

היינו איפשהו באמצע כשהגעת ל-32, ואמרת שאתה שואף להכפיל את המספר.
זה לא היה קשה כי באותו שלב עוד הייתי די לבושה ועוד לא התחלתי בכלל להשתמש בתותחים הכבדים.

שילשנו.

לפני שבועיים, היינו בחופשה משפחתית בצפון.

המהמם העיר אותי עם קפה בשבת ההיא, בבוקר, נתן לי כמה שניות ואמר "משהו גדול קורה בדרום. מלחמה. תסתכלי" והלך לילדים.

החלטנו להתקפל הביתה והתארגנו לקרב. נעליים לכולם, לא כפכפים. שיער אסוף. תיק מקדימה עם מים ואוכל. תידרוך לילדים. אולי נצטרך לקפוץ מהרכב ולשכב. אולי לקפוץ ולרוץ. תעשו מה שנגיד.

נסיעה של שעה וקצת מהצפון למרכז, כן?! וזה עוד החלק הכמעט נורמלי.

אני מסתכלת על הילדים שלי, על ילדים בכלל. רצים, מתרסקים, צוחקים, בוכים, יושבים לאכול בתלונות וגילגולי עיניים ששוב פסטה.

אני מסתכלת עליהם ורואה סיפורי אימה. סיפורים על מפלצות שקורעות את את בד המציאות בראש שלי.

דברים כאלו לא אמורים לקרות בעולם. לא ככה? לא בעולם שלי, לא במציאות שהכרתי.

אולי במקומות אחרים, בזמנים אחרים, כן. קרו דברים. דברים איומים ונוראים. חשבתי שאנחנו בטוחים. יחסית.

הסיפורים מסתובבים לי בראש בלילה, נוקשים על הגולגולת מבפנים ועושים רעש. כזה שמקשה להרדם.

ומתוך האימה עולה התשוקה.

זה אבסורדי, מוזר, מרגיש כמו משהו שאין לו מקום כרגע, אבל זה כאן.

כמו סוסוני ים שמתרבים במספרים אסטרונומיים אחרי טראומה. איכלו פלנקטון כי מחר נמות.

ההתגלחות הזו על המוות מזינה את התשוקה לחיים. הקיום שברירי, מי יודע מה יהיה מחר, יש דברים שאני עוד רוצה להספיק על הכדור הזה.

אני רוצה להנות עוד. אני רוצה להרגיש את הנצנצים. אני רוצה לשנות עוד מצבי צבירה. לא הספיק לי.

בדכ אני אוהבת את מערכות היחסים שלי הולסום. ככ בריאות ונוצצות בשמש עד שכמעט אפשר לתהות לגבי התוכן האפל שלהן.
אבל לפעמים גם לי יוצא להיות ממש ממש סוטה. להנות מהשבירה של המוסכמות. להדלק מהסיכון.

השימוש והעברת הכוח, אפילו שנעשו באופן לא ישיר... אני לא יכולה לומר בלב שלם שהיו בתחום האפור. לא. הם היו שחורים משחור. ככ שחורים שהאפלה נצצה עליהם.

ממש כמו הניצוץ בעיניים שלי כשהפכתי אותך לשולחן סושי, עומד על ארבע על ריצפה לא שלנו. או כששיחקתי עם התחת שלך עם צעצועים עד שנמסת למקום הטבעי שלך.
עד שהפכת לזונה פתוחה בשבילי ובשביל הסטרפאון הגדול שלי.

כמו המבט שלך כשאתה מבין שתקבל עוד סיבוב של אכילת כוס. באיזשהו שלב זה כבר התחיל להרגיש כמו ארוע קניבלי...

או אולי כמו הניצוץ במבט המושפל שלך כשדחפתי לך את הגאג החדש לפה, כזה שיש לו דילדו קצר לצד שלך, ודילדו קצת פחות קצר בשבילי.
זה היה לך ככ יפה ובעיניים שלך היה אפשר לראות את רשת הנוירונים שלך מהבהבת כמו שמש דרך תריס שנסגר. ואם הוא נסגר עי הכוס שלי אז אומרים תודה, כן. גם אם נחנקים.

אני אאמלק לכם – הכי כיף!

לכבוד חגיגות יום ההולדת של המהמם (הוא לא עף על ימי הולדת. אבל מי שואל אותו) החלטתי לצאת איתו ועם שפחונת למסעדת בשר מהממת במיוחד (ששארפי לקח אותי אליה לדייט ראשון! מאוד מועיל מצידו).

על הדרך חשבתי להגשים איזו פנטזיה ישנה – סצינת אוליגרך. שתינו דפקנו הופעה (כיוונו לזונות אוקראיניות, יצא לנו סתם אובר דרסד. אבל נראינו מהממממם) והרעיון היה להמרח עליו ביחד כל הערב.
אספנו את שפחונת והנצנצים מביתה בפרוור מנומנם (אך פקוק!) ודידינו למסעדה בחיבוק משולש.
הערב היה מושלם.
האוכל היה פצצה!!! ככ ככ נהנינו. אבל יותר מזה, נהנינו ביחד.
כל הערב עפנו על עצמנו ועל כמה כיף להיות אנחנו. ובצדק. זה היה ערב לפנתיאון.

שתינו יין ששפחונת בחרה (מזל שמישהו מבין ביין) טעמה (עם כל הטקסיות. חוץ מלגרגר. וחבל) ומזגה (בתנועות מיומנות ובאלגנטיות שיא).
היא גם הגישה אוכל למהמם בשירותיות מרשימה! חלק בה שלא ראיתי לפני זה. יאי!
בשלב מסוים העיניינים התחילו להתחמם עם דיבור היפנו-קינקי שגרם לה לשקוע, להקפיץ את רמת הגירוי ('ועכשיו את עולה פי 2'), לקפוא עם ביס בדרך לפה ואז לרכב על גלי העונג שלי מהאוכל.
המהמם ישב באמצע כמו סופרמן, בזמן ששתינו לועסות בעיניים עצומות משני צדדיו וגומרות שוב ושוב (בשקט).
יואו, כמה גמרתי. היו שם ביסים של בשר ככ רך ושומני... זה המיס אותי מבפנים. את כולנו.

באיזשהו שלב המלצרית שאלה מה אנחנו חוגגים וכמה זמן אנחנו ביחד. המבטים שהחלפנו גרמו לה להוסיף "אפשר לפצל את התשובה".
וככה מצאנו את עצמנו מקשקשים על אמונוגמיה, מערכות יחסים ועברינו הספציפי עם ילדונת סופר מפרגנת ואפילו קצת מעריצה.
זה היה ממש מרגש.
קודם כל - המהמם מסביר ממש יפה. שגריר של כבוד של העולם שלנו.
דבר שני – התרגשתי לקבל כזו לגיטימציה ולראות את הפתיחות. ברוב המסגרות בחיי אני בארון. אני צריכה להסתתר. ותכלס – אני לא אוהבת להסתתר. אני אוהבת לחיות פתוח ושקוף.
אני מקבלת את הרושם שבדור הצעיר יותר אמונוגמיה זה ממש לא ביג דיל. יש הרבה יותר פתיחות לשונות האנושית ויותר מזה – צעירים לא מוכנים לשלם את מחיר הארון. והם צודקים.

כשקמנו בסוף, המסעדה היתה כמעט ריקה, פרט לשולחן אחד של גברברים צעירים שקם גם.
דפקנו נשיקה וחיבוק משולשים שנראה שקצת תפס אותם לא מוכנים ואז עצרנו באיזו חורשה בדרך לתת לשיפחונת טעימה קטנה מהמהמם, תוך כדי שאני צובטת לה את הפטמות ונותנת לה ספנקים, שלא תרגיש מוזנחת, חלילה.

אני יודעת למצוא את נקודות ההשקה. איפה שההעדפות שלך יכולות לפגוש את הצרכים שלי בצורה הכי משמחת.
כשאתה נותן לי את המפתחות (הקונספטואליים. בינתיים) למיניות שלך, ואתה רואה איך אני נהנית לשחק איתה, אתה בעננים.

אני רואה איך אתה נמס מהמבט שלי.
דרך חור ההצצה באישונים שלך, אני רואה איך המוח שלך מותך בתוך הגולגולת. זה יפה. מחמיא לך לנזול.
איך אם זה היה תלוי בך, היית שמח לתת לי עוד ועוד כוח. להעביר אלי עוד ועוד החלטות.
לעבור לגור על הריצפה למרגלותי. כפות הרגליים שלי על הראש שלך גם מחמיאות לך, אני חייבת לומר.

אני יודעת לקרוא אנשים טוב. אני יודעת לקרוא אותך טוב. אני יודעת לזהות דפוסים ולשמוע את המילים שלא נאמרות.
בין היתר, למשל, אני יודעת שאתה יודע שאין לך מה לבקש לגמור.
וגם אתה יודע לקרוא טוב, אבל אתה סופר מסונוור ואני פאקינג סופר נובה.
שזה די מה שתרגיש בפעם הבאה שתיגמור. תרגיש את המוח הנוזלי שלך משפיץ בחלל דרך הזין.
אבל זה לא יהיה עכשיו. או היום. או מחר.
רקאומרת.
 

לפני כמה ימים, החלטנו לבחון בשטח את ההתכנות לדייטים בבית החדש. אני הייתי על תקן הבייביסיטר לילדים, בזמן ששפחונת באה לבלות עם המהמם.

עד כאן - סביר. נגיד. בנסיבות.

בהצטרפות מקרים מרשימה קרה ששארפי, המועמד החדש, בדיוק חזר מחופשה. בהיותי בייביסיטר משועממת, הצעתי לו לקפוץ לבדר אותי. לא ככה. יותר בקטע של לשבת על הספה לקשקש, להקשיב ולהדלק מהקולות המעומעמים ברקע ולבדוק את הילדים מדי פעם (לא נרדמו מאה שנה כמובן. אם תהיתם). 

וכך קרה שהפעם הראשונה ששארפי, המהמם (ושיפחונת!!!) נפגשים, הפעם הראשונה ששארפי בא אלי הביתה והסשן הראשון שמתרחש בזמן שיש ילדים בבית, כל אלו קורים בעת ובעונה אחת. והעונה היא סוף אוגוסט, בל נשכח. אם כבר, אז כבר. 

המהמם, משוש ליבי, האפלה של חיי, נשמה של עטלף, עדיין נמצא במצב הביש בו הוא ספק הסקס היחידי שלי.
בינתיים לפחות. נקווה שלא לעוד הרבה זמן.

אי לכך ובהתאם לזאת הוא נאלץ לזרום איתי על קצת סיביטי מדי פעם, ובפעם האחרונה זה היה כבר התעללות פר-סה.
מה לעשות שכשהוא בתוכי זה ככ מדליק לתת לו סטירות מדי פעם, להגיד לו שלו אסור לגמור, שרק לי מותר, ואז לגמור לו באנחות באוזן שוב ושוב ושוב בזמן שהוא בקושי מצליח לזוז, מאוג'ג' למוות.

וכשהערצה משולבת ביכולת מרשימה להשתמש במילים, זה תענוג אמיתי (:

......

אני כל הזמן מעריץ אותך. כל הזמן. גם אם אני לא כותב לך, גם כשאני מנסה לעבוד או חייב לעבוד - את נוכחת. השליטה שלך עוטפת אותי כמו שמיכת פוך. אני חושב על העיניים שלך שנעצמות בהנאה. כשאני בספייס, אני מרגיש אותו בירכתי הגולגולת, טיפה מעל העורף. אני מדמיין שנעים לך. אני מדמיין שנעים לך בעזרתי. אני מדמיין שטעים לך. אני מדמיין שנעים לך בגב. אני מדמיין שנעים לך בצוואר. 

אני כל הזמן רוצה ליטוף ממך. או מילה טובה.  

אין חלק בגוף שלך שהוא פחות ממושלם. כף הרגל שלך נערצת. הגב שלך מרהיב. הצוואר שלך נכסף.  

את עובדת עלי בכל החושים. אני מתגעגע למראה שלך. אני מתגעגע לטעם שלך. אני מתגעגע לריח שלך. אני בוחר תמונה אקראית מהצ'אט ובוהה בה שעות. אני מקשיב בלופ להודעות ממך, ולפעמים לפודקאסט שלך, מתמכר לקול המתוק שלך. ואלוהים כמה שהקול שלך מתוק. 

כשאני סובל בשבילך אני אומר לך תודה. כשאת משחררת אני אומר לך תודה. כל פעם שאת מתקפת את השליטה שלך, את הציות שלי להוראות ממך, את הנכונות שלי לספוג כאב ואי נוחות ממך, את מבססת את השליטה שלך עלי. את מורידה אותי עוד סנטימטר מתחתיך. 

אל תגמלי מההערצה שלי אליך. היא מעיין בלתי נדלה. יש עוד.

ממחזרת בשינויים קלים פוסט דרושים מהעבר (:

דרוש נשלט למערכת יחסים משמעותית לטווח בינוני-ארוך.

- מבריק. אני לא יכולה להדגיש את זה מספיק. עם רקורד מוכח של הישגים בתחומים שונים.

- גיל: 30-50

- מאיזור המרכז, פחות או יותר

- מושך בעיניי

דרישות התפקיד:

- רצון ויכולת להנות מההנאה שלי, ויש הרבה ממנה (:

- זמינות להתכתב ברמה יומיומית או כמעט יומיומית, זמינות למפגש של ערב שלם פעם בשבוע פלוס מינוס.

- בדיקות STDS עדכניות, מקיפות ובמידת הצורך - תקופתיות (סייפטי וזה). נכונות לשאול פרטנריות נוספות על מחלות ולבקש בדיקות.

- יכולת לארח מפגשים בבית נקי ונעים עם חניה (!) או יכולת למצוא, להזמין ולשלם על מלון / איירביאנבי שווה. 

התפקיד אינו מתאים ל:

- מי שלא עושה ספורט

- מי שצריך להסתיר התכתבויות, מפגשים, סימנים וכדומה

- מי שאינו הטרוסקסואל

- מי ש-CBT או השילוב של גולדן + פגינג נמצאים בגבולות שלו

- מי שמחפש מפגש חד פעמי או קשר קז'ואלי

בונוסים:

- גרושים עם ילדים

- בעלי כושר ביטוי מרשים

- פוליאמורים / א-מונוגמים

- חובבי וויסקי ובשר

- בעלי הומור שחור

- חובבי כפות רגליים

תנאים מצוינים למתאימים!

איך פונים?

ככה:
https://thecage.co.il/blog/userblog.php?blog_id=23650&postid=1423988

!May the odds be ever in your favor

כוחותינו, כלומר כוחותי, נמצאים בתקופה קשה שבה המהמם הוא למעשה הספק היחיד שלי לסקס. לא קל.

אתמול בלילה, מאוחר, אחרי סופש מהגיהנום עם רצף שיבושים שלא היה מבייש את צה''ל, כשהוא כבר בנימנום עמוק, שאלתי אותו אם הוא בענין ובאופן מובן מאוד הוא אמר שפחות.

קצת אחכ הוא התעורר לפיפי וכשחזר למיטה הודיע שאני מוזמנת לרכב עליו בזמן שהוא חוזר לישון. חמוד. הסקס היה אמנם בחושך אבל מפרק מוח, כרגיל.

אפילו הרשתי לו לגמור, בטוב ליבי. שישן טוב אחרי שהשתמשתי בו ככה, כאחד הנשלטים.