פחד, כאב וכנות

אתמול, הלכתי לתומי (נגיד. לצורך הענין) להביא את הקטנה מביה"ס.
היא, בנצנצנות על, עשתה איתי משא ומתן על מי יסחוב את התיק שלה. לקחתי לה אותו קצת וביקשתי שתפתח לי את השער.
כמה מטרים אחרי, ניסיתי לתת לה את התיק, מה שגרר כמובן דיונים א-לה-האג. הודעתי לה שזה לא נושא לדיון ושתיקח את התיק שלה.
היא התחילה לצחקק צחוק רשעי בעוד אני נוקטת גישה חינוכית ומשקפת לה שהיא כל הזמן מנסה לדחוף ולמתוח את הגבולות.
תוך כדי צחוק מרושע ומתגלגל במיוחד, היא הודיעה לי ש"ככה זה אמא, זו הילדה שנולדה לך!".
אבא סקרן מאחורי שכנראה קלט את הדיאלוג, מעיל העור, המגפיים המאסיביים שלי ואולי גם את הוויב של שיחת שולטות, זרק לי "מענין מאיפה היא קיבלה את הגנים האלו..."
מה שנכון, נכון.