כשהתחלנו לעלות על גל פתיחת היחסים הנוכחי, הקשר ביני לבין המהמם התחזק.
שמתי לב שאנחנו משקיעים יותר אחד בשני, מדברים הרבה יותר, שלא לומר חופרים, כמעט ולא רואים סדרות/סרטים יותר, עושים הרבה הרבה יותר סקס וסשנים... זה כיף.
אם אני דופקת הופעה לסשן עם מישהו אחר, אז למה שלא אשקיע בלבוש גם לסשן שלי ושלו? אם הוא יושב בפאב ומתנשק במשך שעתיים עם מישהי, למה שלא נתנשק אנחנו שעתיים?! זה מחזיר הרבה אנרגיה פנימה, ל"בסיס".
אתמול היה שונה.
הייתי עייפה אבל עדיין התחשק לי לפוצץ אותו.
לא התלבשתי, או התאפרתי, או נעלתי מגפיים עם עקבים מטורפים.
הייתי עם טייץ, טישרט, גרביים עם פרחים ונעלי בית, ופוצצתי לו את הצורה לרמה של צחוק היסטרי מצידו (זו התגובה שלו לכאב קיצוני. טיפה מוזר אבל ממש כיף) וגם כמה דמעות. היה מהמם וכל כך אינטנסיבי שקצת פחדתי שהוא לא יוכל פיזית לעמוד במקלחת שאחרי. הוא עמד.
אם הייתי יכולה למחוק סלקטיבית את הזיכרון ולהכיר אותו מחדש, לחוות איתו שוב את הפרפרים של ההתחלה, המוח שלי היה מתפוצץ (:
