מכיוון שכבר עבר קצת זמן, ר' הסביר מה קרה לו והתנצל (כמה פעמים), ועבר לי הכאב והזעם, התכתבתי איתו קצת אתמול, ככה בקז'ואל.
הקז'ואל שלי כלל שאלות על סוגי הכאב שנגרמים מ-CBT (לטובת מחקר שאני עורכת עם מדריך הקרב מגע), שיתוף בפנטזיות וטיזינג בכללי. מעבר לזה, הוא אהב את הבלוג וביקש שאכתוב עלינו.
כשסיפרתי על זה למהמם הוא קצת התעצבן ש-ר' מרגיש שיש לו בכלל זכות לבקש משהו, והציע שאם ר' עדיין רוצה לקבל מכות הוא יכול לפוצץ אותו. כמה חמוד ומגונן מצידו. לעצם זה שהתכתבתי עם ר' הוא קרא "תאונת רכבת בהילוך איטי", מאוד הצחיק אותי.
אני מבינה את המהמם. כשמישהי עשתה לו משהו דומה (והרבה פחות חמור) התעצבנתי עליה באופן לא פרופורציונלי, וזה למרות שדי חיבבתי אותה, בכמה מובנים.
השאלה האמיתית היא - על מה ביני לבין ר' מתחשק לי לכתוב?
על הסשן הראשון, שהיה בעצם הפעם הראשונה בה נפגשנו? דיברנו כל כך הרבה לפני ועשיתי עליו מחקר מקיף - פייס, לינקדאין, מקום עבודה... ידעתי את כל הפרטים וראיתי הרבה תמונות ועדיין, זה לא משהו שהייתי ממליצה לעשות. עדיף להפגש במקום ציבורי בפעם הראשונה, בכל זאת. עשיתי שיחות ביטחון (וגם הוא עשה אחת! : ) ולקחתי את הסיכון. תוך 5 שניות מהרגע שהוא נכנס כבר התחלתי להרביץ לו (4 יותר מדי לדבריו). בשלב כלשהו נתתי לו להתלות מה- Beastmaker על מעט מאוד אחיזות והורדתי לו סטירה כל פעם שהוא נפל. אח"כ מעכתי אותו עם כפות הרגליים דרך הג'ינס וכל כך נהנתי וריחפתי שהרגשתי שזה היה ממש חסר אחריות, לאבד את הקשב ככה ועוד בפעילות כל כך מסוכנת כמו CBT. הוא היה בסדר.
על הסשן בו הוצאתי לו דם לתוך כוס יין ונתתי לו לשתות? זה מוזר לשתות כמות כזו של דם. טיפטפתי את הדם עליו וצילמתי. זה היה כל כך יפה. הוא קצת נבהל, למרות שהכל דובר מראש והיה סופר בטיחותי. היה לו יפה, להבהל.
על הסשן בו כל כך כאב לו שהוא ריחף אחריו בחלל בלי להבין מה קורה לו? זה היה לו מוזר, לא להיות מסוגל לחשוב בבירור, לדבר בצורה קוהרנטית. רק אחרי רבע שעה הוא התחיל לספר על משהו מהעבר וההאחזות במוכר החזירה אותו לקרקע. בסשנים שאחרי הוא כבר הכיר את הריחוף וזרם איתו יותר, אבל בהתחלה הוא נלחץ.
על כמות הכאב הכמעט-לא-אנושית שהוא היה מוכן לספוג בשבילי, בשקט יחסי ובאיפוק? הוא סבל מאוד מאוד יפה. כל הזמן רציתי שיסבול עוד והוא רצה לרצות.
היה כיף, אין מה לומר.
אז הנה, כתבתי.
