סיפורים מהמקלדת

3 בבוקר. אני שם את הדרקון הירוק על כביש 1. ממריאים.
עת השתחררתי ......
אבל אני דווקא מזמזם בקסדה את
I'm just a crosshair
I'm just a shot away from you


חללית האנטרפרייז הזאת. צוללת הפלורסנט. אנשים בחליפות שחורות ומכשירי קשר מסמנים לי שלום. מחבקים אותי.
לוקחים אספרסו של בוקר ויוצאים החוצה לעשן. "הוא ביקש ממני לתדרך אותך בכל זאת". אני משיב בציחקוק עגמומי - "תדרך".
"עזוב, זה מטומטם, אתה יודע הכל, פשוט תיכנס דרך המעבר הכי שמאלי, זה הכל"
חדרון קטן, צעירונת ללא שינה נותנת לי את האישור. "בתפקיד".

לקראת 4 אני רואה אותה בתור. עייפה, חסרת חדווה. לא ממש מבולבלת, לא ממש נחושה.
אני נכנס לתור. היא מופתעת רק לרגע, נוגעת עם האגרוף שלה בכתף שלי, "אתה רע, רע, רע".
"באמת חשבת שאני לא אבוא"?..."ידעתי שתבוא".
אני זורק את ה "אני לא רגיל לראות אותך עם....." , אבל זה לא באמת מצחיק אף
אחד משנינו.

למטה שותים קפה (הוא) תה?! (היא). מסתכלים בזריחה. המצב רוח שלה משתנה קצת
לטובה. פתאום אנחנו קצת חברים קרובים, במין אינטימיות של מנהגי אבל. הרבה שתיקה,
הרבה חסכון באנרגיה, מחוות איטיות, כבדות. לפעמים גם מצחקקים קצת.
ושוב שותקים.

היא רואה משקפי ריי-באן ורוצה שאני אמדוד. אין שום משקפי שמש שאי פעם התאימו לי ממש,
אבל היא חושבת שזה יפה, ומנסה עלי עוד זוג. זה נעים לי כי יש בזה משהו קצת נורמאלי. גם לה זה נעים אני חושב.
מודדים משקפיים. מודדים אחד את השני, אחד לשני.

אני יכול להיכנס עוד יותר פנימה. עד לדלת , עד למושב, אבל זה מיותר. היא רוצה שאני אסתובב ואלך קודם.
אני רוצה שהיא תסתובב ותלך קודם.

היא נכנסת. הולכת כמה צעדים ונעצרת שבו מול רווח בין הויטרינות.
עמוד מתכתי כסוף מפריד ביננו. מחזיקים ידיים, מבט בעיניים, אל הריצפה, ושוב בעיניים. הידיים
שלה קצת מזיעות.

היא נכנסת לשרוול.
מבט אחרון על התחת שלה. על השיער.
"היא לא תסתובב".
היא לא מסתובבת. ואז נעלמת.


אני מגיע הביתה. איינג'ל ישנה. מקופלת כמו עובר, עם תחתונים צבעוניים מקושקשים. היא לא הדליקה את המזגן, היא נוצצת מזיעה.
אני מנשק אותה בכפות הרגליים, בכתף, בבטן, בירכיים, בצוואר, בלחי, על השפתיים. היא רבע מתעוררת , עיניים עצומות, שולחת אלי זרועות,
כורכת רגליים סביבי,מתנחשת עלי, מקרבת את הפה. אני מנשק אותה בלחי ,בצוואר, בעצם הקולר, בשקע הצוואר,
אני אוחז את ראשה בשתיי ידיים ומחפש את העיניים שלה, ושוב את הפה, ואז שוב את העיניים, ושוב את
הפה ושוב את העיניים.

יוצאים מדיווה, עולים על האופנוע, וביציאה מהאזור תעשייה,
כבר מרחוק אני רואה ניידת משטרה עם גשר אורות כבוי במארב קלאסי של יום שישי,
אני עומד ברמזור, הם אחרי הרמזור ואיינג'ל מאחורה ואין לי מושג על מה היא חושבת במוחה הפייתי.
אולי על איזה מוזר זה שהאור של הכוכבים הוא דווקא לבן, וזה היה נחמד אם היה להם אולי צבע אחר לפעמים, לא כל יום כמובן,
אבל נגיד בימים מיוחדים, כמו בזמן שיש ירח מלא, אז זה נחמד אם הוא היה בורוד...לא..ורוד זה קיטש...אולי סגול.
איינג'ל הייתה מאד יפה היום. היא הייתה מאד יפה בחזיית סטרפלס עם סיגרייה נעוצה מקדימה למקרה שמישהו
נתקע בלי. היא הייתה גם מאד יפה כשהייתה ערומה על המיטה עם הסדינים הלבנים.

אבל זאת איינג'ל. אני ברמזור, יד על הגז וחושב על משהו אחר. על זה ששוטרים לא אוהבים אופנועים. שוטרים לא אוהבים אופנועים כשמאחורה יש בחורה בערב יום שישי. שוטרים לא אוהבים אופנועי 1000 סמ"ק עם בחורה בשישי באזור התעשייה של פתח תיקווה ב-4 בבוקר. הם יודעים שהם הולכים לעצור אותי, אני יודע שהם הולכים לעצור אותי, כולם יודעים. רק לא איינג'ל.
המצב התעבורתי שלי הוא פחות או יותר כזה:
הרישיון נהיגה לא בתוקף (עוד לא הגיע הביתה הביומטרי החדש)
הטסט לא בתוקף.
הביטוח בבית.
וזה בלי לדבר על ...
והנה אור ירוק, משחרר גז בעדינות, והנה בא הנצנוץ של הפנס, והנה אני עוצר בצד.
איינג'ל פשוט מתיישבת בצד, חושבת אולי על זה שזה מוזר שזקנים הם קצת כמו תינוקות, חמודים כאלה עם קמטים. וממני מבקשים רשיונות.
עכשיו גבירותי ורבותי, ממש פה באזה"ת פתח תיקווה, מופע הסטנדאפ המקומי: איך זה מרגיש לצאת ממועדון SM ולהיות מאושם
דווקא בטסט לא בתוקף?
אני אחסוך את שיח העמדת הפנים המשותפת הזו (מבוגר עם כובע נוזף במבוגר בלי כובע). אבל היי, אני מקצועי, יודע את העבודה. רק
אגיד שאת סופה של הסאגה, כלומר את אותו רגע קסום שהעץ כבר בעצמו רוצה ליפול, אבל נדרש עוד מאמץ
ממוקד אחרון. סגרתי בקול שקט של מבוגר אחראי, עם משפט שהוא בדיחת השנה:
"חברים, בחייכם, תנו לי לההחזיר את הילדה הביתה".

ולא מכה אחת, ולא על שתיים ולא סטירה
מגע ידיים , נשימה זהירה
חוק ידוע ברבים,
לא מתעטשים על אבק מלאכים

(יולי, מקסים, ארבע ארבעים)

http://img121.imageshack.us/img121/6122/4amangelrefine.jpg

אני גדעון ויש לי משפט אחד שכבר עזר לי המון בחיים.
למשל, יום אחד באתי למשרד הפנים כדי להוציא דרכון.
הפקידה הסבירה לי שהיא לא יכולה להוציא לי דרכון כי אין עלי תעודת זהות.
"אבל יש לי פה את הדרכון הישן!". לא הסכימה. "רק עם תעודת זהות מוציאים", אמרה לי.
נשענתי על השולחן והסתכלתי לה עמוק בתוך העיניים.
"את רואה את הירח?, תסתכלי, שמו שם בן אדם. ואת רוצה להגיד לי שאת לא יכולה להוציא חתיכת נייר?"
חשבה רגע ואמרה "אתה צודק. לא חשבתי על זה אף פעם ככה. קח את זה ותעמוד בתור ההוא".
וזה לא הכל.
בצבא למשל, בשמירה בלילה, פתאום ראיתי את המשק"ית ת"ש של הגדוד.
שרוך סגול תמיד עשה לי את זה, אז הזמנתי אותה לשבת איתי.
היה מאד רומנטי ,אבל כשכבר באתי לגעת היא אמרה לי שהיא לא יכולה כי היא המש"קית של הגדוד.
אמרתי לה, נטלי, תסתכלי על הירח, את רואה? שמו שם בן אדם. ואת אומרת לי שאת לא יכולה לתת לי לגעת לך בציצי?
אמרה לי אתה צודק, ומיד פתחה את הכפתורים בדקרון. התאכזבתי קצת כי קיוויתי שגם החזייה סגולה. אבל זאת לא הפואנטה.
כי אז הכל התקלקל.
מישהו פרסם ספר עם 800 עמודים ומראי מקום ודוחות סודיים שבעצם אף פעם לא נחתו על הירח והכל היה מבוים.
הכל נהרס. התחלתי לקבל דוחו"ת משוטרים, הייתי צריך לשלם על המנוי ליס, השומר בדיזינגוף
סנטר התעקשו לפתוח לי את התיק, ובבית מרקחת הם רצו לראות מרשמים. אבל הכי גרוע
זה שפתאום היה קשה להשיג זיונים כמו פעם, כשהכל הלך חלק.
ניסיתי את המשפט שוב ושוב, אולי היא לא קראה את הספר או לא קראה על זה בעיתון , אבל זה פשוט כבר לא עבד.
תמיד קיבלתי את אותה תשובה. "אף אחד לא נחת על הירח, זה הכל היה מבוים, ניקסון היה צריך את זה בשביל להתנגח בדמוקרטים, זין אני אתן לך לגעת."
כבר לא ידעתי מה לעשות.
יום אחד ראיתי בחורה מאד מאד יפה בבקיני סגול על הטיילת. היא הייתה ניראית לי רוסיה ופתאום חשבתי
שאולי לא תרגמו את הספר לרוסית, ואולי היא לא קוראת עיתונים כי היא מאשדוד ואם היא קוראת זה רק וסטי וגוגול ופושקין. אז התיישבתי לידה והתחלנו לדבר,
והעניינים ממש זרמו ולא רציתי לקחת סיכון עם המשפט שלי , אבל מצאתי חן בעיניה כניראה והיא נתנה לי לגעת לה בציצי ואפילו מצצה לי,
ואני רק הסתכלתי על הירח וחשבתי, שלא להאמין ששמו שם בן אדם.

שני הגברים התקרבו אל השולחן. אחד מהם הוציא מתיק עור
שקית אנטי-סטאטית ,הניח אותה על השולחן ושלף בזהירות את תוכנה.
"אז ככה זה ניראה....". אמר הגבר הנמוך יותר.
"כן, לא השקענו עדיין בעיצוב , אבל זה עובד, לפחות מבחינה טכנית". אמר הגבר כסוף השיער.
הגבר הנמוך שלח יד מהוססת, אבל התחרט.
"למה אתה אומר 'מבחינה טכנית' ?
"כי זה עובד; העניין הוא שאנחנו לא מקבלים תוצאות זהות מניסוי לניסוי".
"אבל הוספתם כפתור לויסות העוצמה, חשבתי שזה יפתור את הבעיה". אמר הנמוך והדגים סיבוב של כפתור בין האצבע לאגודל.
"זה לא עזר, זה רק החמיר את הבעיה"
"זה עבד עם עכברים...." הקשה הנמוך.
"כן, אבל עכבר לא מנסה לחנוק אותך אם זה יותר מידי , אתה מבין?" הגבר כסוף השיער חייך חיוך עגמומי.
הוא עצר לרגע ואז המשיך. "הרי ניסינו לעשות דבר פשוט בסה"כ. ידענו שהקורבן נקשר למפעיל שלו מרמת כאב מסוימת,
אבל לא ידענו איזו ולמשך כמה זמן צריך להפעיל את זה. ניסינו רמות שונות לפרקי זמן שונים. היה איזשהו דפוס קבוע. בהתחלה הקורבן ציית,
אבל ככל שהשתמשנו בזה, ככה הוא ציית פחות, ואז היינו צריכים להגביר את העוצמה וככה חוזר חלילה. הבעיה היא שבעוצמה מסוימת,
הקורבן פשוט ניסה להרוג את המפעיל. וזה רק חלק מהעניין, לפעמים המפעיל בעצמו לא יכל לשאת את זה, במקרים אחרים היינו צריכים לעצור אותו כי הוא פשוט לא רצה להפסיק. אתה מבין? זה יצא משליטה."
"אז אתם...ירדתם מזה? שאל הגבר הנמוך והציץ שוב בחפץ על גבי השולחן.
"הו לא" אמר הגבר כסוף השיער והניח יד על כתפו של הגבר הנמוך. "זה לא האב-טיפוס האחרון".
עיני הגבר הנמוך נצצו, הוא הביט ארוכות בגבר כסוף השיער ואז שלח יד איטית והצביעה כשואל על תיק העור.
כסוף השיער חייך לרגע, ואז הוציא בזהירות מתיק העור שקית אנטי-סטאטית והניח אותה בעדינות מופתית על השולחן.

אין בי חוכמה,
אני מאד אכזרית
אבל הגברים תמיד סולחים לי
כי אני הרי כל כך יפיפיית

- איך היה לך בצעדה מורני?
- נחמד. הלכנו מגלילות עד עזריאלי.
- יפה, את בכושר.
- כן, אני שוחה...... רוצה להיות חבר שלי בפייסבוק?
- אני לא יודע מורני. מה את עושה בפייסבוק בכלל?
- אני שמה תמונה שלי ואז כל הבנים כותבים איזה יפה
וכל הבנות כותבות אם תעלי עוד תמונה אנחנו נרצח אותך.

Work It Harder
Make It Better
Do It Faster
Makes Us stronger
More Than Ever Hour After
Our Work Is Never Over




V edit by jkob

עקב מיעוט הרייטינג לפוסטים "כבדים", אני מצהיר בזאת שמעתה
אכתוב רק סיפורי מעשיות אפופי מתח ומין-סתורין, בין השאר על מרגלות סאביות יפיפיות
במסדרונות הקרמלין, על משתזפת אוסטרלית שניצלה בנס ממלתעות הכריש שאחז בה רק בזכות שגילתה תושיה ושיחררה את החלק
העליון של הבקיני שלה ואף תחקיר סנסציוני על מה באמת קרה בין קליאופטרה למלך שלמה, כולל
צילומי פפראצי שהגיעו למערכת זה עתה ושהאותנטיות שלהם אושרה ללא ספק על ידי מומחית מוסד בלונדינית
שתחשוף מצידה ובאופן בלעדי, את יחסיה השליטה שניהלה עם 007 במהלך צילומי הסרטים "המרגל שקשר אותי" "ומרוסיה באהבה וכאב".
הפוסטים יפורסמו תחת הניק "תגיד לי מי אני 19".
בין הפותרים נכונה יוגרל מסטיק עלמה.

לכל דבר הם נותנים שם. לך הם שמרו מילה אחת בלבד וגם היא מסובכת.
הם לא רצו ממך כלום, אז הלכת והופעת כמו קוסם ביריד הנודד
לצד גמד מדבר ותוכי שרוכב על אופניים.
את הראית להם אבקת קסמים סגולה.
אין דבר כזה,
אז הם מחאו כפיים.

באנגלית זה נשמע באמת יותר טוב בייבי,
ועוד יותר בצרפתית שר מדמואזל
אבל הם חזקים ממך, "החברה" האלה,
ובעברית זה פשוט קוקסינל.