la mia passione

והיום הוא נכנס לאישפוז כפוי

ויש לי איזה תקווה שהוא יחזור לתפקד עוד יומיים.

ובינתיים המחשב החביב הזה מעיר בי זיכרונות...

המחשב הזה פעם היה שלי

ויש בו המון אוצרות

כאלו ששמרתי לעצמי

והיה אחד שהציץ ונגנב...

וכעסו כל כך...

ואני לא הבנתי למה בעצם...

ומאז אני עסוקה בנעילות

ככה בלי לשים לב...


ממש, אבל ממש לא מתאים לי...

קטע

איך הזיכרונות צפים מנגיעה במקלדת.

אז זה סימן לעצור ולחשוב

ולבדוק

למה

בעצם.

ומאיפה זה בא.

אז עכשיו,

אני בודקת,

אותך.

צפה לי

על גלי העייפות

רכה כזו,

כמו ענן...

אפרפר כזה...

כל הקפה שבעולם

לא מצליח להמיס אותה.

אז אני פה...

צפה לי...

מתמסרת לה, כולי...

עד להודעה חדשה.

קיבלתי היום

חיזוקים


ממקומות לא צפויים


מתרגשת נורא.


קריאות אמון כאלו

שבכלל לא ציפיתי.


ואחר כך, גייסתי את כל האומץ שיכולתי למצוא,

לקחתי מעדר לידיים

ופירקתי ערימות אדמה

ואחרי שעתיים הבנתי,

שכל מה שאני צריכה,

כדי להיות מרוצה,

זה עוד שעתיים במזג אויר סביר כזה.


הרבה יותר מפחיד מרחוק...

כאן ועכשיו

אני לא יכולה להכיל

אותך.

מתאווה להיות מוכלת.

כאן ועכשיו.


זו בעצם המילה.

מוכלת.


ואני לא.

וזה חסר. נורא.


ואולי מצד שני,

אני לא יכולה להכיל שומדבר בעצמי.


אני כל כך מלאה

שלא יכולה להכיל.

שומדבר בכלל.


כל כך הרבה קרה היום.

ואתמול

ושלשום

ולפני שלשום

ואני מלאה עד תום


והכל מבעבע לי בפנים

ורוצה לגלוש

ומחפש לאן.

ישר לתוך הבלאגן,

שכנים שהביאו טרקטור, לסדר,

שיחי הדס בני שלושים

שיח בוגונוויליה, בן שנתיים

שנעקרו בכף גסה,

ואני ככה אחרי שלוש שעות שינה

הדם עלה לי לראש

על הטימטום

וחוסר הזהירות

וחוסר ההתחשבות

וגם האמת גם, צער על הצורך לחזור ככה מהחופשה

ישר לתוך הבלאגן.


ובסוף, בסוף, האבנים שעמדו להם שמה בחצר, ללא הופכין,

קיבלו מקום. כולן.


צמחה גדר

ואני,

בשבילי

סופסופ הגיע זמן

להקים את הבוסתן.

חול

איטליה

שקט

קרירות

אופניים

כדורגל (כן כן כדורגל)

והמון, המון אהבה.

יאאאממ.

לגמרי.

שאלה אותי אישה יקרה אחת,

אם את לא מאמינה,

אז למה לסגור שנה, לפתוח אחרת ובכלל לעשות חשבון נפש...

אז ככה,

כי ככה מתאים לי.

לקחת נקודה בזמן,

ולחשוב קצת,

על מה שהיה רע ולא רוצה,

על מה שהיה טוב,

על מה שמאחלת לעצמי.


שנה מיוחדת היא היתה השנה הזו.

המון שינויים היא הביאה לי

המון ניצנים מכל מני סוגים.

וככה

מקווה

שבשנה הבאה הם יפרחו,

ושעוד ועוד ינצו.

לכולנו.

מתהווה לה ככה מסביב. היום.

זורמת לה לאט לאט

וממלאה

הכל מסביב.

שקט כזה

עם סלחנות כזו.

עם חגיגיות.

ועוד טיפונת סתיו באויר החם הזה.


וככה מתהווה לו איחול כזה, שהולך ככה:



לכל אהובי,

שנה טובה, ומתוקה.

שנת קצפת כזו.

עם דובדבנים לרוב.

ופינוקים מפינוקים שונים.

ואהבה

וחום

וקבלה

ו(קצת) שלווה, לא יותר מדי שלא ישעמם, אבל ככה במידה.


שנה טובה!!!!!